'שומעים את צעדך' - שירים

בלילה כשהכל עוד נושם, אני פותחת פתח לעולם אחר

יום אחד משהו קרה. נפל דבר. ובלילה נכתבו שורות שהפכו לשיר. 

המנגינה הצטרפה אחר כך.
דברים התחילו להתגלגל, אירועים החלו להתרחש.
דבר גרר דבר, מאין גדול נוצר יש שהלך ותפס מקום. החסר התמלא בעשייה, ביצירה שכבר לא יכלה לשתוק את עצמה. מגירות נפתחו ואיתן נפתח הלב.
עכשיו זמן לדבר.

ביום 26 ביולי שנת 2010 , בעת אימון של חיל האוויר הישראלי שהתבצע ברומניה, בשיתוף פעולה עם חיל האוויר הרומני, התרסק מסוק יסעור מספר 046 אל צלע ההר.
על המסוק היו שישה אנשי צוות אוויר ישראלים והמשקיף הרומני.
ההתרסקות ארעה בשל תנאי מזג אוויר סוער, שירד במפתיע על ההר. לאיש מהם לא נותר סיכוי.
כל השבעה נהרגו.

בין הנספים היה גם סרן ניר לקריף בנם האהוב והיחיד של יובל לקריף (אחיו של בעלי) ושל דניאלה.
כל השנים נשמר קשר מצוין בין בני המשפחה המורחבת, ולאורך שנות הילדות והנעורים התפתח קשר הדוק בין ניר לבין ילדַי, במיוחד בין ניר לעידן שנולדו באותה שנה וגדלו ביחד.
לאחר קרות האסון היה השבר במשפחה גדול וקשה מלהכיל. הכאב הציף את כולנו כמאיים לטרוף הכל.

בתקופה הקשה שלאחר האסון מצאתי את עצמי יושבת בלילות וכותבת שירי געגוע וזיכרון לניר, כואבת את אובדנו ומתקשה להכיל את הצער.
זמן מה חלף בטרם העזתי לספר על כך ליובל, אבל מרגע שנודע לו על השירים הנכתבים הוא חזר וביקש לקרוא אותם.
כך כתבתי בלילות ובבקרים הייתי שולחת אליו קבצים קבצים מלאים בכאב ודמעות.

בחלוף עוד זמן, ובעיתוי שרק הגורל יכול לייצר, פגש יובל במקרה (או שלא…), שני אנשים מתוקשרים ומוכרים. עודד מנשה ועדן הראל. בפגישה אקראית זו, נוצרה פתיחות יוצאת דופן ויובל סיפר להם על אסונו. לבסוף הוסיף וסיפר עוד כי נכתבים שירים…
השניים, שכאבו את הסיפור הטרגי ביקשו למצוא דרך לעזור. הם הציעו לְחַבֵּר את יובל ואת השירים לחָבֵר שלהם. חבר שכותב ומלחין ושר ומנחה…

כך התגלגלו שירי הזיכרון הליליים לידיו של גיא זוארץ, שהרים את הכפפה ובחר מתוך הקובץ שיר אחד שדיבר אליו במיוחד.
גיא זוארץ ואחיו רועי, הלחינו את השיר ‘שומעים את צעדיך’. הם ניגנו ושרו אותו והגישו ליובל, ולמשפחה כולה, מזכרת נצח לזכרו של ניר.

ספר השירים שפרסמתי בשנת 2014, ראה אור בתמיכת אקו”ם, ארבע שנים לאחר האסון. הספר נולד מתוך ההבנה הזו, שהתמקמה בתוכי ולחשה לי ‘הגיע הזמן לצאת מהמגרה. הגיע הזמן שהעולם ישמע את מה שיש לך לומר’.
ואז התגבש רעיון הוצאת הספר ופרסום שירים רבים ששכבו שנים במגרה, ממתינים להתגלות.

שיר הנושא ‘שומעים את צעדיך’ פותח את השער השלישי בספר והוא כולו פרק הנצחה לניר.
חמשת השערים האחרים, חושפים שירים מתקופות חיים שונות, שירים שנכתבו בעקבות אירועים רבים אותם חוויתי. השירים נוגעים באהבה, בגעגוע, בכמיהות הכמוסות. הם מדברים על הים ועל הטבע, על הילדות החולפת ועל השינויים המתרחשים בנו וביקום הסובב. יש בהם שירים אישיים, כאלה שהוקדשו לאנשים יקרים שאינם עוד, והרבה תובנות שנרכשו במהלך השנים.

יובל, אבא של ניר אומר תמיד: “ניר איננו עוד אך רוחו חיה ונושבת ביננו ובכל מה שאנו עושים ניכרת טביעת ידו ונשמתו. נראה כאילו הוא עדין מכוון אותנו מהמקום בו הוא נמצא ומראה לנו את הדרך”.

בעודי בוחנת את הדרך המיוחדת שבה בחרתי לצעוד מאז יום נפילתו, אין לי ספק שהדברים הללו נכונים. דבר זה נעשה משמעותי אפילו יותר, כשאני בוחנת את השיר שכתבתי שלושים ושתיים שנים לפני האסון, ביום 26 ביולי 1978 ואני עוד לא בת 18:

מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד
לִהְיוֹת
לַחְווֹת
לִרְאוֹת.
מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד
לֹא רָגִיל. רַק אַחַת.

אֲפִלּוּ בְּמִלִּים
אֲפִלּוּ בִּכְתִיבָה
פַּעַם אַחַת
מַשֶּׁהוּ שׁוֹנֶה וְאַחֵר.

פַּעַם אַחַת
וְדַי.

כשאני קוראת את השורות הללו, שנכתבו לפני עשרות שנים, אני לא יכולה להתעלם מהתחושה המצמררת ומהתובנה הפנימית המחלחלת בי, שיש כאן אולי איזה מסר סמוי שנשלח אלי. קול שאומר לי: “החיים קצרים, תעשי מה שאת צריכה, מה שאת אוהבת, מה שאת חייבת. תכתבי!”

הקשר בין התאריכים, הצורך לכתוב והאומץ לפרסם הם חלק מתהליך ארוך שאותו אני עוברת ועדיין לא הסתיים.

לרכישת הספר שומעים את צעדך

כתבו עלי

המעניין והמיוחד בספר השירים ‘שומעים את צעדיך’, שכבר בהקדשה שבראשו, כמו שמו, מכוונים אל משמעות יסוד המפעמת בשירים, ומהווה להם בסיס שלא נאמר במפורש. זו אף עדות עקיפה לתפיסת עולם אינטגרלית של המשוררת, שיש בה נאמנות עצמית, ועל כן היא גם קובעת את התבניות המבניות של השירים ואת לשונם.

‘שומעים את צעדיך’ קרוי הספר, על פי כותרתו של שיר ההספד המרגש, הכלול במדור ששיריו נכתבו לזיכרו של סרן ניר לקריף ז”ל, בן אחיו של בעלה, שנפל באסון המסוק בהרי הקרפטים שברומניה ביולי 2010.

למאמר המלא לחץ כאן > 

ענת גרי-לקריף – סופרת, משוררת, עיתונאית ואמנית.
ספר ביכוריה, “שומעים את צעדיך”, יצא לאור בשנת 2014 (חדרים-הוצאה לאור)

רובו של הספר מורכב ממחזורים המוקדשים לדמויות בחייה של המשוררת, אביה, סבתא, בן-זוגה לחיים, קרוב-משפחתה, סרן ניר לקריף שנספה באסון המסוק ברומניה; כמו גם לזיכרונות מימי ילדותה והטבע והיקום המעניקים לה מקום מפלט מחיי השגרה, מהם היא שואבת תעצומות והשראה לכתיבתה.

בשירים העוסקים בזולת, קיים המוטו המציב את הָאַחֵר בעוצמה רבה מול האני של הדוברת. היכולת לתאר את חיי האחרים לקוחה מתוך חייה ובכך מתקיים קשר עמוק בין התיאור של האחר לעולמה.

“אוֹסֶפֶת אֲנָשִׁים / וְשוֹמֶטֶת אוֹתָם בְּעִקּוּלֵי הַדְּרָכִים. / כְּעַמִּי וְתָמִי בְּמַעֲבֵה הַיַּעַר / אוֹסֶפֶת אֲנָשִׁים לְאַלְבּוֹם נָדִיר שֶׁל דְּמוּיוֹת מִתְחַלְּפוֹת / שׁוֹמֶטֶת אוֹתָם בְּעִקּוּלֵי הַדְּרָכִים. / סַמָּנִים שׁוֹתְקִים לִתְקוּפוֹת בַּחַיִּים, / לְזִכְרוֹנוֹת, לִנְסִיעוֹת, לְנִסְיוֹנוֹת / לְכִשְׁלוֹנוֹת וּשְׁתִיקוֹת”.

הספר “שומעים את צעדיך” מכיל שישה שערים:

“פעימות הלב”. שירים בהם חושפת המשוררת תמונות מחייה ומיחסה אל האחר.
“מסע אל הים”. חושף את כמיהתה של הדוברת לים וליכולתה להיטען מחדש כשהיא נמצאת לידו וחשה שהיא נמצאת על חוף מבטחים. “לִשְׁאוף לְאַט־לְאַט / אֶת הַפְּרוּדוֹת הַשְּׁקוּפוֹת שֶׁמִּסָּבִיב / לְהָנִיחַ לָהֶן לְחַלְחֵל אֶת תּוֹךְ יֵשׁוּתְךְ / כְּמוֹ מַיִם לְקַרְקַע סְדוּקָה כְּמוֹ מַיִם”.
“שומעים את צעדיך” (ממנו לקוח שם הספר). מחזור שירים מרתק המוקדש לקרוב-משפחתה, סרן ניר לקריף, טכנאי מוטס שנספה באסון התרסקות מסוק ‘יסעור’ של חיל האוויר, ביולי 2010, במהלך טיסת אימונים בהרי הקרפטים ברומניה. המקרה הטרגי היווה זרז להוצאת הספר לאור. שיר-הנושא הולחן על-ידי השחקן-זמר גיא זוארץ, וזכה לחשיפה גדולה בתקשורת. שׁוֹמְעִים אֶת צְעָדֶיךָ בְּכָל גֶּרֶם מַדְרֵגוֹת/ רוֹאִים אֶת זִיו פָּנֶיךָ בְּכָל פִּנָּה בָּרְחוֹב/ זוֹכְרִים אֶת מַבָּטְךָ וְאֶת הַצְּחוֹק הַמְּשַׁחְרֵר/ וְאֵיךְ אֶפְשָׁר מִזֶּה לְהִתְעוֹרֵר?
“צל הרים”. חושף את החיבור של המחברת לטבע, ממנו היא צוברת תשוקה המתורגמת לאהבה. “בֵּין הָרָקִיעַ שֶׁלְּךָ – / זְרוּעַ כּוֹכְבֵי חֲלוֹמוֹת, / וְהַקַּרְקַע שֶׁלִּי – / זְרוּעַת אַבְנֵי מַהֲמוֹרוֹת, / נִצָּב מַחְסוֹם הָרִים / רֶכֶס שָׁקוּף בִּלְתִּי נִרְאֶה, / הַמְּשַׂרְטֵט עַל קַו רָקִיעַ צֵל אָפֵל”.
“הרווח שבין המילים”. שירי ארס-פואטיקה בהם נותנת המחברת ביטוי עקיף למאווייה והווייתה, מכסה או מצניעה את האני השרוי במתח ורק מעת לעת משחררת וחושפת אותו במלוא הדרו. בשער זה מסתמנת המשוררת כאישה שאינה מהססת לבטא במילים את מה שבחיי היומיום מסתתר בין השורות. “לִהְיוֹת אִשָּׁה / זֶה לִפְעָמִים גָּבוֹהַּ מְאוֹד / כְּמוֹ פְּרָחִים, כְּמוֹ גְלַדְיוֹלוֹת / וּלִפְעָמִים כְּמוֹ תְּהוֹם / כְּמוֹ וָאדִי שֶׁל מַיִם עֲמֻקִּים / פְּעָמִים צְלוּלִים – פְּעָמִים מְאוֹד כֵּהִים, / מְאוֹד עֲכוּרִים. / אֲבָל בְּדֶרֶךְ כְּלָל, / לְהַרְגִּישׁ אִשָּׁה / זֶה כְּמוֹ הַחֲצָבִים / פּוֹרַחַת בְּכָל פַּעַם בְּחֵלֶק אַחֵר / יוֹדַעַת מָתַי צָרִיךְ לִפְרֹחַ / וּמָתַי לְהִסָּגֵר”.
“שירי זמן”. מסע בפרקי-זמן שונים בחייה. משדר את התחושה כי “המציאות היא הדבר הכי נהדר”
התבנית המרכזית שעוברת לאורך כל הספר מציגה כתיבה עשירה ואיכותית, משלבת שפה ייחודית ואפקטיבית, כמעט נטולת פיגורות לשון, שירה עברית עכשווית במיטבה המאתגרת את הקורא. שיריה של ענת גרי-לקריף פורסמו בכתבי-עת שונים, בהם “מאזנים”, “המסדרון” ו”בגלל”, וכן באנתולוגיה “זכויות יוצרות”.

על החתום יאיר בן חיים

משורר ועורך “חדרים” – פרוזה ושירה עברית חופשית

11.5.15

ענת היקרה,
צעד צעד הלכתי בעקבות מילותייך, נעצרתי ברווח שבין המילים, והמשכתי להלך בין השערים השונים, שומעת את צעדי כתיבתך השופעת, מתבוננת בצילומים וכמו במעמד הר סיני רואה את הקולות.
בין השערים השונים והמוקפדים של ספרך מצאתי כדבריך וכלשונך מילים מבארות, מנציחות, לוחשות, מהססות ורואה אותך מתבוננת בפליאה בתופעה, ואומרת כמו בראשית נבראו המילים. אכן, אני אומרת, ומצטרפת לאמירה הנוספת שלך, בה את מזכירה לעצמך ולכל קוראייך אחר כך נוצר הרווח שביניהן, ולתוכו את מכניסה את כל השאר, מאחר וגילית שאפשר.

בשירתך הקולחת אני מגלה את אהבת האדם שבך, את החמלה, את ההתבוננות האינסופית בטבע, ובעיקר, כמי שחיה בקרבת הים, את אהבתך לים ולנפלאותיו.

הטבע, אשר בו אינך חדלה להתבונן בעומק, מעשיר את עולמך, מעורר את שפתך, וכשאת ניצבת על שפת הים,
שפת האם נעורה בך ומעלה גלי גלים של מילים אשר יוצרות שיר. תופעה (טבע) מייצרת תופעה חדשה (שירה,שירתך) והים איננו כלה.
אני שומעת אותך מדברת בקולה המיוחד של אשה יוצרת, מספרת מה זה בעינייך להיות אשה, ואחר כך צועדת אתך,
מבלי ששומעים את צעדיי, דרך מפתח השער שנקרא צל בהרים בו את מספרת בכנות רבה, וכה נוגעת, 
בלילה כשהכל עוד נושם,
אני פותחת פתח לעולם אחר”. נכנסתי אתך, על בהונות, לאותו עולם אחר. הסתקרנתי.

ביקשתי לדעת, מה את באמת מרגישה כשכלם ישנים. מצאתי אותך מתלבטת בשפה עשריה וישירה, מתבוננת אל תוך עצמך,
בכנות ובאומץ רב ומנסה להתנחם בחום מילותייך ולסכם אולי זו עייפות. שם בין צילם המגונן של ההרים המונומנטליים,
את הקטנה, מדברת בכנות על כאב, על שונות על תשוקה, מספרת זיכרונות וכואבת אותם ממקום אנושי קרוב ומקרב.
אהבתי לטייל בספרך בין התמונות, בין המילים, וכאמור, גם והרבה, ברווח שבין המילים. מצאתי אותך כותבת את מראות נפשך מלגו ומלבר.
החיים והטבע, השפה והמילים כמטאפורה לאישיותך אשר מצאה צוהר לספר את עצמה דרך מילים ותמונות, כמו גם מילים שהן עצמן תמונות.
כמשוררת, יצאתי גם הפעם לרעות בשדות זרים, ובקשתי לראות אם אוכל לקשור להם זרים.
נפעמתי לגלות שירה שעל אף שהיא כל כך שונה משירתי, היא שבתה את ליבי בעומק שלה, בישירות שלה, בעושר הנפשי והאנושי,
בשטף שלה ובמקום שהיא שירה מתקרבת ומקרבת.
תודה על החוויה שהענקת לי.

מאחלת לך הצלחה רבה. ההצלחה שלה את ראויה.
בידידות ובהערכה
נורית

קטעי ווידיאו - שומעים את צעדייך

 ראיון ברדיו החיים הטובים

הספר שומעים את צעדייך יצא לאור

שומעים את צעדייך – קליפ 

שומעים את צעדיך – קליפ

שומעים את צעדייך – קליפ 

שומעים את צעדייך – שפת הסימנים

סָפְרָא טָבָא – הצגת המשתתפת הרביעית

סָפְרָא טָבָא – שיחות בדרכים

סָפְרָא טָבָא – מפגשי עריכה 

כרטיס הביקור של ענת גרי לקריף