'שומעים את צעדך' - שירים

המעניין והמיוחד בספר השירים ‘שומעים את צעדיך’, שכבר בהקדשה שבראשו, כמו שמו, מכוונים אל משמעות יסוד המפעמת בשירים, ומהווה להם בסיס שלא נאמר במפורש. זו אף עדות עקיפה לתפיסת עולם אינטגרלית של המשוררת, שיש בה נאמנות עצמית, ועל כן היא גם קובעת את התבניות המבניות של השירים ואת לשונם.

‘שומעים את צעדיך’ קרוי הספר, על פי כותרתו של שיר ההספד המרגש, הכלול במדור ששיריו נכתבו לזיכרו של סרן ניר לקריף ז”ל, בן אחיו של בעלה, שנפל באסון המסוק בהרי הקרפטים שברומניה ביולי 2010.

למאמר המלא לחץ כאן > 

ענת גרי-לקריף – סופרת, משוררת, עיתונאית ואמנית.
ספר ביכוריה, "שומעים את צעדיך", יצא לאור בשנת 2014 (חדרים-הוצאה לאור)

רובו של הספר מורכב ממחזורים המוקדשים לדמויות בחייה של המשוררת, אביה, סבתא, בן-זוגה לחיים, קרוב-משפחתה, סרן ניר לקריף שנספה באסון המסוק ברומניה; כמו גם לזיכרונות מימי ילדותה והטבע והיקום המעניקים לה מקום מפלט מחיי השגרה, מהם היא שואבת תעצומות והשראה לכתיבתה.

בשירים העוסקים בזולת, קיים המוטו המציב את הָאַחֵר בעוצמה רבה מול האני של הדוברת. היכולת לתאר את חיי האחרים לקוחה מתוך חייה ובכך מתקיים קשר עמוק בין התיאור של האחר לעולמה.

"אוֹסֶפֶת אֲנָשִׁים / וְשוֹמֶטֶת אוֹתָם בְּעִקּוּלֵי הַדְּרָכִים. / כְּעַמִּי וְתָמִי בְּמַעֲבֵה הַיַּעַר / אוֹסֶפֶת אֲנָשִׁים לְאַלְבּוֹם נָדִיר שֶׁל דְּמוּיוֹת מִתְחַלְּפוֹת / שׁוֹמֶטֶת אוֹתָם בְּעִקּוּלֵי הַדְּרָכִים. / סַמָּנִים שׁוֹתְקִים לִתְקוּפוֹת בַּחַיִּים, / לְזִכְרוֹנוֹת, לִנְסִיעוֹת, לְנִסְיוֹנוֹת / לְכִשְׁלוֹנוֹת וּשְׁתִיקוֹת".

הספר "שומעים את צעדיך" מכיל שישה שערים:

"פעימות הלב". שירים בהם חושפת המשוררת תמונות מחייה ומיחסה אל האחר.
"מסע אל הים". חושף את כמיהתה של הדוברת לים וליכולתה להיטען מחדש כשהיא נמצאת לידו וחשה שהיא נמצאת על חוף מבטחים. "לִשְׁאוף לְאַט־לְאַט / אֶת הַפְּרוּדוֹת הַשְּׁקוּפוֹת שֶׁמִּסָּבִיב / לְהָנִיחַ לָהֶן לְחַלְחֵל אֶת תּוֹךְ יֵשׁוּתְךְ / כְּמוֹ מַיִם לְקַרְקַע סְדוּקָה כְּמוֹ מַיִם".
"שומעים את צעדיך" (ממנו לקוח שם הספר). מחזור שירים מרתק המוקדש לקרוב-משפחתה, סרן ניר לקריף, טכנאי מוטס שנספה באסון התרסקות מסוק 'יסעור' של חיל האוויר, ביולי 2010, במהלך טיסת אימונים בהרי הקרפטים ברומניה. המקרה הטרגי היווה זרז להוצאת הספר לאור. שיר-הנושא הולחן על-ידי השחקן-זמר גיא זוארץ, וזכה לחשיפה גדולה בתקשורת. שׁוֹמְעִים אֶת צְעָדֶיךָ בְּכָל גֶּרֶם מַדְרֵגוֹת/ רוֹאִים אֶת זִיו פָּנֶיךָ בְּכָל פִּנָּה בָּרְחוֹב/ זוֹכְרִים אֶת מַבָּטְךָ וְאֶת הַצְּחוֹק הַמְּשַׁחְרֵר/ וְאֵיךְ אֶפְשָׁר מִזֶּה לְהִתְעוֹרֵר?
"צל הרים". חושף את החיבור של המחברת לטבע, ממנו היא צוברת תשוקה המתורגמת לאהבה. "בֵּין הָרָקִיעַ שֶׁלְּךָ – / זְרוּעַ כּוֹכְבֵי חֲלוֹמוֹת, / וְהַקַּרְקַע שֶׁלִּי – / זְרוּעַת אַבְנֵי מַהֲמוֹרוֹת, / נִצָּב מַחְסוֹם הָרִים / רֶכֶס שָׁקוּף בִּלְתִּי נִרְאֶה, / הַמְּשַׂרְטֵט עַל קַו רָקִיעַ צֵל אָפֵל".
"הרווח שבין המילים". שירי ארס-פואטיקה בהם נותנת המחברת ביטוי עקיף למאווייה והווייתה, מכסה או מצניעה את האני השרוי במתח ורק מעת לעת משחררת וחושפת אותו במלוא הדרו. בשער זה מסתמנת המשוררת כאישה שאינה מהססת לבטא במילים את מה שבחיי היומיום מסתתר בין השורות. "לִהְיוֹת אִשָּׁה / זֶה לִפְעָמִים גָּבוֹהַּ מְאוֹד / כְּמוֹ פְּרָחִים, כְּמוֹ גְלַדְיוֹלוֹת / וּלִפְעָמִים כְּמוֹ תְּהוֹם / כְּמוֹ וָאדִי שֶׁל מַיִם עֲמֻקִּים / פְּעָמִים צְלוּלִים – פְּעָמִים מְאוֹד כֵּהִים, / מְאוֹד עֲכוּרִים. / אֲבָל בְּדֶרֶךְ כְּלָל, / לְהַרְגִּישׁ אִשָּׁה / זֶה כְּמוֹ הַחֲצָבִים / פּוֹרַחַת בְּכָל פַּעַם בְּחֵלֶק אַחֵר / יוֹדַעַת מָתַי צָרִיךְ לִפְרֹחַ / וּמָתַי לְהִסָּגֵר".
"שירי זמן". מסע בפרקי-זמן שונים בחייה. משדר את התחושה כי "המציאות היא הדבר הכי נהדר"
התבנית המרכזית שעוברת לאורך כל הספר מציגה כתיבה עשירה ואיכותית, משלבת שפה ייחודית ואפקטיבית, כמעט נטולת פיגורות לשון, שירה עברית עכשווית במיטבה המאתגרת את הקורא. שיריה של ענת גרי-לקריף פורסמו בכתבי-עת שונים, בהם "מאזנים", "המסדרון" ו"בגלל", וכן באנתולוגיה "זכויות יוצרות".

על החתום יאיר בן חיים

משורר ועורך "חדרים" – פרוזה ושירה עברית חופשית

11.5.15

ענת היקרה,
צעד צעד הלכתי בעקבות מילותייך, נעצרתי ברווח שבין המילים, והמשכתי להלך בין השערים השונים, שומעת את צעדי כתיבתך השופעת, מתבוננת בצילומים וכמו במעמד הר סיני רואה את הקולות.
בין השערים השונים והמוקפדים של ספרך מצאתי כדבריך וכלשונך מילים מבארות, מנציחות, לוחשות, מהססות ורואה אותך מתבוננת בפליאה בתופעה, ואומרת כמו בראשית נבראו המילים. אכן, אני אומרת, ומצטרפת לאמירה הנוספת שלך, בה את מזכירה לעצמך ולכל קוראייך אחר כך נוצר הרווח שביניהן, ולתוכו את מכניסה את כל השאר, מאחר וגילית שאפשר.

בשירתך הקולחת אני מגלה את אהבת האדם שבך, את החמלה, את ההתבוננות האינסופית בטבע, ובעיקר, כמי שחיה בקרבת הים, את אהבתך לים ולנפלאותיו.

הטבע, אשר בו אינך חדלה להתבונן בעומק, מעשיר את עולמך, מעורר את שפתך, וכשאת ניצבת על שפת הים,
שפת האם נעורה בך ומעלה גלי גלים של מילים אשר יוצרות שיר. תופעה (טבע) מייצרת תופעה חדשה (שירה,שירתך) והים איננו כלה.
אני שומעת אותך מדברת בקולה המיוחד של אשה יוצרת, מספרת מה זה בעינייך להיות אשה, ואחר כך צועדת אתך,
מבלי ששומעים את צעדיי, דרך מפתח השער שנקרא צל בהרים בו את מספרת בכנות רבה, וכה נוגעת, בלילה כשהכל עוד נושם,
אני פותחת פתח לעולם אחר". נכנסתי אתך, על בהונות, לאותו עולם אחר. הסתקרנתי.

ביקשתי לדעת, מה את באמת מרגישה כשכלם ישנים. מצאתי אותך מתלבטת בשפה עשריה וישירה, מתבוננת אל תוך עצמך,
בכנות ובאומץ רב ומנסה להתנחם בחום מילותייך ולסכם אולי זו עייפות. שם בין צילם המגונן של ההרים המונומנטליים,
את הקטנה, מדברת בכנות על כאב, על שונות על תשוקה, מספרת זיכרונות וכואבת אותם ממקום אנושי קרוב ומקרב.
אהבתי לטייל בספרך בין התמונות, בין המילים, וכאמור, גם והרבה, ברווח שבין המילים. מצאתי אותך כותבת את מראות נפשך מלגו ומלבר.
החיים והטבע, השפה והמילים כמטאפורה לאישיותך אשר מצאה צוהר לספר את עצמה דרך מילים ותמונות, כמו גם מילים שהן עצמן תמונות.
כמשוררת, יצאתי גם הפעם לרעות בשדות זרים, ובקשתי לראות אם אוכל לקשור להם זרים.
נפעמתי לגלות שירה שעל אף שהיא כל כך שונה משירתי, היא שבתה את ליבי בעומק שלה, בישירות שלה, בעושר הנפשי והאנושי,
בשטף שלה ובמקום שהיא שירה מתקרבת ומקרבת.
תודה על החוויה שהענקת לי.

מאחלת לך הצלחה רבה. ההצלחה שלה את ראויה.
בידידות ובהערכה
נורית