'צמדים' - גיליון 5

אוֹר קָלוּשׁ הֵאִיר.
אֲנִי בָּטַחְתִּי בּוֹ, הֶעֱרַצְתִּיו,
אַךְ גַּם זֶה רִמָּה אוֹתִי, בָּגַד בִּי.
עַל הַקְּרָב כְּבָר וִתַּרְתִּי.

עִם שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתַי סָלַלְתִּי הַדֶּרֶךְ,
אֲנִי כְּבָר מְאוֹד עָיֵף.
נִמְאַס לִי מֵהַחַיִּים הַמְּכֹעָרִים הָאֵלֶּה,
יוֹתֵר לֹא אֵאָבֵק!

שֶׁיָּבוֹא מָה שֶׁצָּרִיךְ לָבוֹא.
אֲנִי כְּבָר לֹא מִתְמָרֵד.
הִתְעַיַּפְתִּי מִקְּרָבוֹת לְלֹא תַּכְלִית,
לֹא אִכְפַּת לִי כְּבָר לָמוּת…