פנים וחוץ - תערוכה

גיליון 'בגלל' 14

מתוך אתר כתב העת הספרותי ‘בגלל’ 2015 מדור ‘בִּגללֶּרִיָה’

“העין אינה רואה דברים אלא סמלים של דברים, שפרושם דברים אחרים”
(איטאלו קאלווינו)

ענת גרי לקריף, מציגה בצילומיה את ‘פינות ההצצה שלה’ – היא מתמקדת בזווית ראייה שאותה היא בוחרת’ ואשר לדעתה אינה דומה להתבוננות ראשונית מקרית ואקראית.
הצלמת בוחרת זוויות מבט בלתי שגרתיות על מנת להציג את עולמו וישותו הפנימית של הדבר שבו היא מתבוננת.
“לכל אדם, חפץ, או נוף בהם אנו מביטים, יש חיים משלהם, ישות פנימית ואמירה ייחודית ראשר אותם איננו יכולים לתפוס מיד במבט אחד בודד”.
הצלמת מתגייסת “לפתירת התעלומה”.
היא זו שתגיע מצוידת בעין העדשה על מנת להגיש את המבט האחר, השני או השלישי, כדי להבחין בחפץ לעומקו, כדי לגלות את פנימיותו, כדי לראות את המקום – או האובייקט – על כל נכסיו, החיצוניים הגלויים האוחזים עמם את הפנימיים הסמויים.
גרי לקריף מציעה עין של חוקרת’ המבקשת להכיר את ישותו הפנימית של הדבר. היא בוחרת זוויות ונקודות שמהן היא מציצה. המקום שבו היא נמצאת יוצר מעגל סגור סביבה (ללא קירות ממשיים), חור מנעול, ודרכו היא מחדירה מבט חוקר אל המרחב שבחוץ, שם. רחוק.
חלון ההצצה שיצרה הצלמת מבקש, בסופו של דבר, לחדור אל פנים מושא ההתבוננות שלה. נקודות האור או הצל, המרחק, הגובה, הזווית, כל אלה מביאים עוד סיפור הקיים באותו מושא התבוננות, הסיפור הפנימי, זה שאינו ברור וגלוי לכל רואה.
אלה הם מצבים שאותם מתאר הפילוסוף מוריס מרלו פונטי, המציב את האמן כשותף מלא לדרך החקירה הפנומנולוגית. האמן (צייר), לדעתו, הוא בעל מבט ועין ייחודיים אשר מאפשרים לו לשכון בעומק מטאפיזי אשר נמצא “בין הקפלים הסמויים של מראה העיניים, עומק שהמחשבה המופשטת מתקשה לאתר .

את המאמר השלם, אותו כתבה ד”ר נורית צדרבוים, ניתן לקרוא באתר כתב העת ‘בגלל’.
(ד”ר נורית צדרבוים) היא אמנית חזותית ישראלית, משוררת, סופרת, חוקרת, אוצרת ומרצה.

לחץ להמשך קריאה



הצהרת אמן

לכל אדם, חפץ, או נוף בהם אנו מביטים יש חיים משלהם, ישות פנימית ואמירה ייחודית אשר אותם איננו יכולים לתפוס מיד במבט אחד בודד.
לעיתים יידרשו מבט שני ושלישי, על מנת לתפוס את כל הזוויות האפשריות, הגלומות באותו אובייקט, ולעיתים נזדקק אף ליותר מזה. גם אז, לא בהכרח ‘נראה’ את כל מה שיש לאותו מצולם להציע למתבונן.
כאשר אני מצלמת, אני מבקשת להציג את זווית הראייה הבלתי אמצעית, הבלתי משוחדת. זווית זו שאיננה נתפסת במבט הראשון ואף לא השני. הזווית הייחודית הזו, היא למעשה האופן שבו אני תופסת את הנושא המצולם. היא איננה מחייבת את המתבונן להסכים איתי, אך היא בהחלט משקפת את “המבט שלי”.
למעשה, האדם או החפץ נמצאים שם, מוכנים ומזומנים למבטו ולפרשנותו של כל מי שיבחר להתבונן בהם. זווית ההסתכלות שלי היא שלי בלבד.
לעיתים קרובות אני מצלמת פרטים, תוך כדי סיור או טיול בהם משתתפים מטיילים נוספים, ובכל זאת, כאשר אני מציגה לבסוף את הצילומים מאותו מקום אני נשאלת לא אחת: “איפה צילמת את זה”?
לדוגמה, חפצים שבורים, חלקי חפצים או פיסות חומר שנותר לאחר שהתיישן יש להם עולם פנימי שלם משלהם. העולם הזה קיים וניתן עדין לראותו אם מתבוננים בחלקים אלה בעיניים ‘אחרות’. גם העולם שלנו משתקף אחרת אם בוחרים להתבונן בו דרך ‘חלונות’ או ‘פתחים’ בלתי רגילים. העולם נראה שונה ממה שהיה לו התבוננו בו דרך חפץ שלם או באופן הרגיל.
דווקא כאשר מתבוננים בעולם דרך מראה שבורה, הוא אינו נראה שבור אלא מורכב יותר, מרתק וחוויתי יותר.
זוויות מבט שונות ובלתי שגרתיות מייצרות ראייה אחרת והופכות בעצמן לחוויה יוצאת דופן.

ענת גרי לקריף

סגור