"ערב טוב ענת היקרה, סיימתי לקרוא את ספרך, הוא מקסים נהניתי מאוד מקריאתו, היה לי קשה להניח אותו עד שסיימתי לקרוא אותו. עכשיו קשה לי להתחיל לקרוא ספר אחר. ככה זה אצלי שאני מסיימת לקרוא ספר מעולה, קשה לי להתחיל לקרוא ספר חדש"

"יפתי , לא יכולה להתאפק , אתמול קיבלתי מאישך את הספר המדהים שלך, והיום כשהגעתי הביתה משהו בליבי השכיב אותי במיטה וביקש לפתוח את הספר , יקירתי השעה שש וחצי וכבר שעה וחצי שאני מרותקת , הנופים של סלובקיה הנהדרת שבה טיילנו לפני כחודש , האנשים החמים והלבביים שנמצאים שם והכתיבה המדהימה שלך מפעימים את ליבי , גאה להיות חברה שלך , מוכשרת שלי , אוהבת מלא וממשיכה בקריאה , זה המפלט שהכי עושה לי טוב בחיים"

"ענת יקרה, סיימתי לקרוא את הספר הנפלא שלך. קראתי בו ללא הפסקה במשך שתי שבתות. מהדלקת הנרות ועד ההבדלה. תדעי לך, שזה משהו שלא עשיתי מעולם. הספר ריתק אותי ולא יכולתי להפסיק לקרוא. הספור של משפחתך מרתק. כבת לניצולי שואה ממזרח אירופה (פולין ורומניה) יכולתי להזדהות עם המון דברים. הכתיבה שלך נהדרת. את מיטיבה לתאר דמויות, רגשות ומצבים. יש לי קרובי משפחה, בני דודים מדרגה שנייה, שעברו את השואה בבודפשט ובזכות התיאורים המפורטים שלך יכולתי להבין מה הם עברו. אני סקרנית לדעת אם המכתבים בספר אותנטיים, או מדומיינים. אני מניחה שהיית צריכה למלא חורים בספור בעזרת הדמיון, אך הכל כל כך ראליסטי עד שקשה לזהות מה מציאות ומה דמיון. הרשימו אותי במיוחד יחסי הקרבה, החברות והאהבה בין בני משפחתך. אצלנו אף פעם לא הביאו רגשות ולא דברו על אהבה. זכית! בסוף הספר נוכחתי לדעת שאביך נפטר. וזה ציער אותי מאד. התרשמתי שהיה אדם מיוחד במינו. ושוב- זכית! תודה, תודה, תודה רבה לך הספר!!!
לקראת סוף הקריאה הרגשתי שאני לא רוצה שהספר ייגמר. כל כך רציתי לקרוא על חווית המפגש של בני המשפחה ועל ההתאקלמות בארץ. חשבתי גם שספרך יכול לשמש בסיס לסרט מעולה. האם חשבת על זה? רוצה לציין גם שכמעט אינני קוראת ספרים. ראייתי חלשה ואני מתעייפת בקלות, אבל ספרך משך אותי בחבלי קסם. אשתדל להמליץ עליו בכל דרך אפשרית."

"קראתי את ספר הביכורים "אולי בכל זאת" של חברתי האהובה הסופרת ענת לקריף בנשימה עצורה.
ענתי הסיפור האישי של סבתך נכתב באופן מרתק ונוגע ללב .
אל תפסיקי לכתוב!!!
ותמשיכי לרגש ,לעניין ולסקרן את כולנו."

"חייבת לשתף סיימתי לקרוא את הספר: ואולי בכל זאת של הסופרת ענת גרי לקריף. ספר מהמם מעביר בך במהלך כל קריאת הספר תחושה של עוד ואכן כולי תקווה שיהיה ספר המשך… שמחתי לקרוא ספר של סופרת שאני מכירה באופן אישי ללא ספק הרגשתי חוויה אחרת מספרים קודמים שקראתי. ולך Anat Geri Lackrif המשיכי לעשות את מה שאת הכי אוהבת ליצור…שבת שלום וחג שמח"

"סיימתי את הספר לפני שבוע, פרסמתי גם בדף שלי עם ביקורת……רציתי עוד מהסוף…הסוף היה קצר לי.. ספר נפלא, מרגש , עצוב, וכל כך בא לי לחבק את פרידה, סבתא שלך שכל הזמן פניה היו לפני."

היום סיימתי לקרוא את ספרך… נהדר, מרתק עד הרגע האחרון… ממש נהניתי ובתחילה לא האמנתי שיהיה מעניין כפי שבאמת היה. תודה ובהצלחה בספר הבא".

קיבלתי את הספר מליאת שורק רשף

קראתי את הגב האחורי וממש רותקתי ואמרתי שהספר צריך להיות מדהים עוד לפני שהתחלתי לקרוא אותו.

שבוע שעבר לקחתי אותו לידיים שלי, 543 עמודים מרתקים.

מדובר בסאגה משפחתית המתחילה אי שם בתחילת 1906 ועד 1950 עלייתה של פרידה לארץ ישראל.

זהו רומן היסטורי על קורותיה של משפחה יהודית דרך מלחמת העולם הראשונה והשנייה – תקופת השואה והקמתה של מדינת ישראל. על האהבות והשמחות והעצב והחתונות והלוויות רגעי אושר ודיכאון והעיקר ההישרדות.

הספר כתוב בעברית מעולה, קולחת וממש עונג קריאה.

ממליצה בחום רב.

אולי בכל זאת"… מדהימה… לא הבנתי למה לקח "לי זמן להתחיל ולקרוא את היצירה שלך…עכשיו זה ברור, נשאבתי חיכיתי לקיץ שיהיה לי קצת יותר זמן…לפני השינה, ביקיצה, במנוחת הצהריים, בכל דקה פנויה, מרתק, נשאבת לתוכו, וואו איך שאת כותבת, כמה היסטוריה ברומן אחד, ממליצה בחום (תרתי משמע), תמשיכי, אבל למה כל כך כבד…? 550 עמודים! אי אפשר היה לחלק לטרילוגיה????
יאללה מי שעוד לא רכש שירוץ. חיבוק לסופרת, וכדי שארנון לא ייעלב תמסרי לו דש…"

"ענת גמעתי בשקיקה את הספר לא רציתי שיגמר וכולי הייתי דרוכה לאיך יגמר וזהו בארבע לפנות בוקר סיימתי אותו וחשבתי אולי בכל זאת יהיה לו המשך… איך נפגשו? והאם פרידה נישאה בשנית? וטיבי האם הצליח להשתלב ואיך??? וכל הזמן שאלתי את עצמי איך אני הייתי פועלת במצבים הבלתי אפשריים האלה… תודה ענקית יפה מוכשרת שכמוך"

"ענת יקרה,
קראתי בשקיקה את ספרך בן 543 עמודים בתוך פחות מיומיים מה שאומר שהספר כתוב בצורה נהירה ומושכת. סיימתי לקרוא אתמול אך הוא עורר בי רושם המלווה אותי בכל שעות האחרונות. את מעבירה סיפור חיים מרתק של סבתך פרידה ומשפחתה באופן קולח וזורם. אף שיש כאן סיפור אישי על סבתא אהובה שאת מעריצה דמותה וסיפור חייה עשויים לגעת בכל אחד מאתנו שההיסטוריה שלנו, בה נעוצים שורשי קיומנו, שוכנת בתוך נפשו. הספר מעניין, סוחף ומרגש. התיאורים של הדמויות, התחושות, הנופים והאירועים מדויקים להפליא. הפתיחות וחשיפת המציאות ללא ניסיונות ליפות אותה חיברה אותי אל הסיפור ביתר שאת. חייתי לכמה שעות את ההוויה המשפחתית עליה נשענים זיכרונותייך. ספרך הוא בלי ספק יצירה מופלאה ששווה לקרוא. הספר מהווה נדבך היסטורי חשוב המביא סיפור משפחתי של ימי טרום השואה והשיבה של עם ישראל למולדתו.
מאחלת לך בכל לבי הצלחה בהמשך. אני בטוחה שעוד נשמע עלייך גדולות ונצורות.
בהערכה ובברכה
רחל בן-לוי"

מסכימה עם כל מילה, גם אני קראתי אותו בשקיקה….

הספר מרגש ומקסים ממליצה בחום

"אני שומעת יותר ויותר הדים מספרה הנפלא של חברתי המוכשרת ענת גרי לקריף, על ספרה המצוין והמרגש 'אולי בכל זאת'. לצערי מפאת קוצר זמן טרם קראתי את כול הספר אבל רק ההתחלה שלו עושה חשק לצלול פנימה ולהתענג. בהצלחה ענת יקרה יישר כוח"

"גם אני ביליתי אתו ולא היה לי שם ולו רגע אחד דל. מרתק, מסקרן, כתוב נפלא, מסמך אמיתי, רגיש, עם תיאורים אותנטיים. אפשר להריח, להרגיש, לגעת, וגם ללמוד. הספר מעולה ולדעתי גם חשוב. עשית עבודה נפלאה ענת יקירתי. מסמך מהול ברגש, בחום, בידע, וכתוב נפלא. יישר כח על מפעלך הזה. ואני תקווה שהוא התחלה טובה להמשך מבורך."

"ענת, חברת ילדות יקרה,
לפני כשנה רוענן בינינו קשר חברות נעורים אשר נותק בבגרותנו, במסלולי חיינו. מה נעים היה לראות ולשמוע כי הפכת לאשה יוצרת וקסומה. במסגרת חידוש הקשר הענקת לי את ספרך "אולי בכל זאת" אשר אך מקרוב יצא לאוויר העולם. שלושה חודשים שכב ספור חייה של סבתך אצלי על המדף ולא התפניתי לקרוא אותו. השבוע הוא אותת לי בזווית העין: "הלו…עכשיו אני….".
נטלתי את ספרך ….ו… בום …הבנתי שאני בצרות וכך גם כל בני ביתי שיהיו עד סיום קריאתו מוזנחים לנפשם.
פעם בכמה זמן נופל עליך ספר כזה שאת מתמכרת אליו עד השעות הקטנות של הבוקר, והוא חזק ממך, אינך מסוגלת להניחו מידייך למרות שהמשמעות הינה עיניים טרוטות בבוקר (ובגילנו זה כבר לא צחוק…), והוא כתוב היטב, מרגש, מותח, סוחף ובעיקר…. מזכיר לך את סיפורי המשפחה שלך עצמך. סיימתי לקרוא אותו ביומיים רצופים חסרי נשימה.
כל הכבוד על המשימה שלקחת על עצמך והוצאת לפועל בעוצמה ובכישרון אדיר. מחכה כבר לספר הבא שלך!!"

"הייתי אתמול בערב בפעם המי יודע כמה בערב של מפגש משוררים וסופרים. אני באה בעיקר כי אני חלק מקבוצה, אוהבת מאד לפגוש חברים/ות, קצת חיבוקים, קצת נשיקות ושמחים להתראות.
הפעם התארחה Anat Geri Lackrif עם סיפרה המדהים "אולי בכל זאת". נפגשנו כבר הרבה – הספר, ענת ואני, ביריד הספרים בתל אביב, ב"על סף ספר" שבדיזנגוף סנטר, במיל"ב שבשושנת הכרמל אצל עתליה. פרקים אחדים, שורות, סיפורים שונים על…ענת תמיד מרתקת.
הפעם היה שיא חדש במונולוג שלה. כל כך הרבה רהיטות, הארה אוהבת על הספר ודמויותיו, שטף של תיאורים ואמירות, קריאות מהספר ומה לא.
ושוב הייתי כל כך מרותקת כאילו שמעתי את הדברים בפעם הראשונה – הזמן עבר ולא רציתי שזה ייגמר.
אז תארו לכם, אם הדיבור על הספר כל כך מרתק, כמה מרתק הוא הספר עצמו. מפעל חיים מרגש, נוגע ללב, מלא בחוכמת אדם ובאנושיות. כל כך שמחה שכזה היקף אדיר של עשייה יכולת לה ענת."

"יש ספרים שמרגע שהתחלת לקרוא בהם הקסם שלהם מדביק אותך
ענתי חברת ילדותי הגדלת ליצור ספר שיש בו את כל אלה
פרידה הסבתא שלך חרוטה עמוק בליבי וסיפור חייה שזור בספרך בכזאת אהבה
אהבה שמדביקה את קוראיך"

עדיין קוראת ומתרגשת. ענת את כותבת מאוד יפה, אוהבת את הדרך בה בנית את הדמויות ואת ההתרחשות, את מערכות היחסים והעלילה כולה. שמחה לקרוא מהווי חיינו הקשורים קשר של שותפות גורל. כל הכבוד ובהצלחה!

"לענת היקרה
ברכות חמות על כתיבת הספר והוצאתו.
קראתי את הספר שלך במשך חודש ימים והתענגתי בזמן קריאתו. העלילה מרתקת
וכל הזמן רציתי לדעת מה קורה הלאה. אהבתי את צורת הכתיבה שלך, הפרקים משתלבים
יפה ובהרבה מקומות בספר יצרת מתח, כמובן בהתאם לנסיבות.
הסגנון שלך קליל, מובן ויחד עם זאת עשיר בניסוח, בדיאלוגים הצלחת להביא את ניחוח התקופה.
דמותה של סבתא שלך ז"ל גיבורת הספר ממש כבשה אותי בעוז רוחה, בתושייתה ובנועם הליכותיה. את יכולה להתגאות בה.
נ"ב – לא האמנתי כשסיגל הראתה לי את הספר, זכרתי את הסיפורים הקצרים ששלחת לנו וקראתי אותם- ופתאום ספר עב-כרס . . .
כל הכבוד ענת , תבורכי על ההעזה ועל ההתמדה בכתיבתו. מי כמוני יודעת כמה זמן השקעת, התפעלתי מהתמונות והמסמכים שהוספת בסוף ,טוב עשית, הם נתנו גושפנקא לכתובים ואמינות.
בידידות מחבקת"

"סיימתי לקרוא את ספרך "אולי בכל זאת" בשבת האחרונה. זה הרומן האוטוביוגרפי הראשון שקראתי מעודי ומאוד נהניתי מקריאתו. כתוב בסגנון רהוט ושזור בתיאורים משובבי נפש, תיעוד נפלא של סיפור החיים של סבתך המנוחה פרידה אשר שרדה את התופת למודת תלאות ושאבה כוחות להתמודד עם כל הנקרה בדרכה בזכות אהבתה העזה ואומץ ליבה להגן על היקר לה מכל. מפרק לפרק, הטבעת התהדקה והעלילה הפכה מותחת, קשה היה להניח את הספר מבלי לסיים ולדעת את אשר עלה בגורל כל אחד מבני המשפחה. גמעתי מילה במילה בשקיקה, התרגשתי ברגעים המאושרים והשמחים שידעה המשפחה, נמלאתי צער על האובדן ועל הטרגדיות שקרו, חשתי הזדהות לנוכח הכאב שפקד את פרידה בהתמודדות הבלתי אפשרית הזאת והתנחמתי בהגיע פרידה וטיבי אל חוף המבטחים בכרמל. דמותה ראויה להערצה, על כל המעלות שבה וזה וודאי מה שבנדי זיהה בה ואצלה. לסיום רציתי לומר, שזה מעורר השתאות לראות כיצד למרות הכל לא איבדה אמונתה באל ובידיעה שבסופו של דבר חייב להיות טוב."

"ענת יקרה, סיימתי לקרוא את ספרך. נהניתי הנאה צרופה. את ברוכת כשרון. ממתינה לספרך הבא."

"הספר ״אולי בכל זאת״
של הסופרת ענת גרי לקריף,
הוא ההוכחה לכך שחלומות סופם להתגשם,
וכמאמינה גדולה בחלומות ובהגשמתם דרך עשייה ואנושיות, כמובן שנסחפתי ונשאבתי לתוכו.
וזהו סיפור חייה והישרדותה של אישה אחת, החובק סיפור מרגש אודות כמה דורות של משפחה יהודית באירופה של שנות 1880- 1950.
נעשתה בו מלאכת איסוף של מכתבים, תמונות ותיעוד אשר יחד הפכו לסיפור המשלב לתוכו עובדות ונקודות היסטוריות ממלחמות העולם ועד להקמת המדינה.
מרתק, סוחף, כתוב נפלא ומשאיר הרבה טעם של עוד, לספר הבא.
מומלץ בחום!!!!"

"היי ענת , חיפשתי אותך בגוגל אתמול בכדי לכתוב לך
שלא יכולתי להניח את הספר שלך ואולי בכל זאת
מהיד ובתוך יומיים סיימתי לקרוא אותו, אני קוראת המון המון ואילו סוגי הספרים שמרתקים אותי.
ספר נפלא ,מרתק ועוצמתי.
תודה לך.
לפני חודש + ראיתי אותו בסטימצקי
ונורא רציתי לקנות אבל מיהרתי מאוד וסימנתי לעצמי שבקרוב אקנה אותו.
אני קונה בערך שני ספרים בשבוע.
ביום שלישי לפני שבוע כבר לא התאפקתי וקניתי בסטימצקי אלונים.
הספר מאוד מזכיר את סיפורה של חמתי גם היא גדלה על גבול רומניה הונגריה ו"זכתה לכל החוויות" כמו סבתא פרידה שלך.
הרבה לא מוכנה לדבר אבל ליקטתי ממנה סיפורים כאשר ראיינו אותה לשורשים של בני השני.
מקווה שבספר הבא שתוציאי תספרי על מה שקרה לסבתא ואביך מהרגע שירדו מהאנייה. מסקרן אותי."

"קוראת שנית את סיפרה, הכתוב ביד אמן, של ענת גרי לקריף "אולי בכל זאת". ממליצה בכל לב. סאגה מרתקת של משפחת אביה לאורך תקופה של כמאה שנה. התקשיתי להניחו מידי. הספר נחטף בחנויות סטימצקי.
ענת גרי לקריף כתבה ספר נהדר, כתוב ברגישות רבה ביד אוהבת.
ענת יקרה, כתבת ביד אוהבת ספר נהדר, מרגש ומרתק. תענוג אמיתי לקרוא בו. אהבתי מאוד מומלץ בחום."

"שבוע טוב ענת. סיימתי לקרוא את הספר "אולי בכל זאת" שכתבת. כתיבתך מאוד שופעת ואני מניח שאין לך כל צורך בשבחים על המקצועיות והמקוריות של כתיבתך. מאוד התחברתי למאורעות שתיארת, שרובם מאוד דומים למה שעברו אבותיי ואפילו אני. גם אבא שלי נשלח למוות בטוח מטעם הצבא (לעבודות באזור הצרנוביל) בהיותי קטן, קשיי השגת אישורים בשביל עלייה לארץ ישראל, תקופות של רעב בילדות ועוד… יש הרבה מה ללמוד מאבותינו שהיו בעלי משמעת מאוד גבוהה ונטלו על עצמם אחריות על הדאגה למשפחה (פרנסה, חינוך…) הראויה להערכה אינסופית. כשקראתי על מה שפרידה עשתה למען טיבי זה הזכיר לי מה שסבתא שלי עשתה כדי לעזור לאמי לדאוג לי למזון וכ"ו בזמנים קשים (בין השאר היא ביצעה גם עבודות תפירה לצורך העמידה בנטל הכלכלי :)). גם במשפחתנו ידענו לא פעם הצלה מהמוות ברגע אחרון בדרך נס (כמו ליוש שעזר להגיע לבית חולים, שמירה על הציוד היקר ודאגה למזון, אנשי צבע שבעזרתם ניצלה פרידה מצעדת המוות ובירוקרטיה של סחיטת כספים והנפקת אישורים בלי חותמת ראויה…..). הכי חשוב לדעתי זה להבין מדוע ובשביל מה אבותינו עברו את העבר הזה שנמשך בחיינו ומה המטרה שבשבילה אנחנו זוכים להמשיך לחיות כאן. בהצלחות רבות לך בהשגת כל מטרות החיים."

"ענת היקרה,

אני עובד בסטימצקי פעם-פעמיים בשבוע וגיליתי את הרומן שלך על מדף הספרים החדשים. עדיין לא קראתי אותו משום שאני עסוק בטירוף עם ספרי החדש, אבל קראתי את התקציר ואת מילותיו של עמיקם יסעור והתרשמתי. היום נכנסה לחנות אישה שביקשה המלצה על רומן עברי. אני זוכר היטב את כתיבתך הצלולה והבהירה שמחליקה אל הקורא בטבעיות. נהגתי לקרוא את הפוסטים שלך כשהייתי פעיל בפייסבוק. המלצתי לה על ספרך והיא קנתה אותו. שמחתי. הרגשתי כמעט כאילו מכרתי את ספרי שלי.
אני שמח ששימחתי אותך. אני אוהב לראות על מדף הספרים את ספרך, הוא ממלא אותי סיפוק. קשה לי עם רוב הרומנים השגרתיים מההוצאות המסחריות. "אולי בכל זאת" הוא מראה רענן עבורי. השם, אגב, מדהים. מה גם שהספקתי להכיר את כתיבתך ואני מאוד מעריך אותה.

מאחל לך הצלחה רבה עם הספר. את ראויה לה."

"תודה רבה ענת על שעות מענגות בקריאת הספר, השפה תרמה רבות להנאה, קריאת מכתבי האהבה תענוג רב.
מעבר לכך ההזדהות עם נפשות ועם התקופה אשר הזכירו מאוד את חמי ואת סיפוריו על יהדות הונגריה ועל השואה האישית שלו.
מצאתי לנכון לצלם את הספר על רקע נס"א בארה"ב כי אילן רמון הינו סמל שאנחנו לא הושמדנו והגענו עד כאן והוכחנו
ש "אולי בכל זאת " יש בנו משהו….. "

"ענת היקרה! קראתי את ספרך בנשימה עצורה והוא מדהים!!! כל הכבוד לך על התחקיר, הכתיבה הקולחת והאהבה שנמצאת בכל דף ודף!!"

"שנה טובה ענת.. סיימתי היום לקרוא את הספר.. מאוד נהניתי מהכתיבה שלך – נקשרתי לדמויות… חבל שנגמר הספר. כמה פעמים היו לי דמעות בעיניים מאחלת לך הרבה הצלחה עם הספר ואולי תכתבתי ספר המשך החיים בארץ הולכת לפרסם עכשיו שוב אחרי שקראתי..
תודה לך על הספר המדהים הזה. אחכה להמשך הסיפור.. בטוח שזה לא קל לכתוב ספר ולוקח המון זמן… יש לך כתיבה מאוד יפה ועשירה…שנה טובה ופורייה "

"ענת היקרה, אתמול סיימתי לקרוא את ספרך. בסיום הקריאה הרגשתי כי זה לא יכול להיות סוף פסוק. חייב להיות המשך לספר. מקווה שתצליחי במשימה ובטוחה שיש לך עוד מה לספר. הקריאה זרמה, הכתוב הופך את חווית הקריאה לחוויה של הזדהות . תודה וחג שמח."

"ענת יקירתי – כרגע הנחתי את הספר שכתבת – "אולי בכל זאת". חייבת לחלוק איתך את מה שהרגשתי לכל אורך הקריאה – מרגש ביותר, מסקרן וכתוב נהדר. הפלאת לשתף את כל הקוראים באופי, בהוויה ובקורותיהם של בני משפחתך. כל הכבוד שלקחת על עצמך פרויקט ענק כזה. זו זכות גדולה להנציח את המשפחה בצורה שכזו. תודה!!!!! ושתהיה לך ולכל משפחתך שנה נפלאה!"

"ענת יקירתי שלום ,
הספר שלך הגיע לידי לפני מספר ימים
הספקתי לקרא רק את ההקדמה

"כאשר נעצר אדם ומביט אל עברו הוא רואה אותו כמו מבעד לעדשה המצלמה"…

כמה מתאים לך להתחיל כך את ספרך השוזרת מילים בשירה ובספרות
ומשלבת את כשרונך בהסתכלות בטבע, בפרטים, ביופי ומתעדת בעדשת המצלמה.
קראתי את השיר "תאכלי" ועברה בי צמרמורת
לא הספקתי להמשיך בקריאה כי הייתי עסוקה באירוח נכדי והסיבה העיקרית
כי בעלי לא עזב את הספר עד שסיים לקרא אותו !…
דפים ספורים שקראתי גילו לי כתיבה קולחת וזורמת
אין לי תמונה עם הספר ,
אך מוכנה לכתוב לך את מילותיי אצלך בפייסבוק אם את רוצה ( בינתיים המלצתי לשלוש מחברותי על ספרך|) כבר מתחילתו של הספר אחזה בי התרגשות…
הורי -אמי ז"ל ואבי יבדל"א גם מצ'כוסלובקיה
דברו בבית אידיש ושלטו היטב בהונגרית ( לא דברו צ'כית )
אשרייך שזכית לסבתא
לסבתא שסיפרה
ואשרייך שזכתה היא לנכדה כמוך שהקשיבה, האזינה וכעת העלתה על הכתב סיפור חיים
המשיכי בהצלחתך !"

לענת היקרה,

ברצוני להודות לך מקרב ליבי, על הספר שלך שקראתי וגרם לי הנאה מרובה, וחשק לקרוא עוד ועוד, מהמתח והרצון לקרוא מה קורה הלאה. קראתי עד השעות הקטנות של הלילה, מתמוגגת על הכתיבה והסיפורים הנפלאים שסופרו בספרך.

אני קוראת הרבה ספרים וספרך הוא אחד הטובים ביותר שהייתה לי הזכות לקרוא (ועל זה אני מודה לעדנה שהמליצה לי ונתנה לי את הספר).

יש לך פוטנציאל רב לכתיבה ספרים ואני מעריצה שלך, וכל ספר שתכתבי אשמח לקרוא ולדעת שכתבת עוד ספרים יגרום לי לשמחה.

 בכבוד ובהערצה                       שרה ביטון

"קראתי את ספרך המרתק בנשימה עצורה. הצלחת לחדש לי כמה פרטים עלומים על התקופה ההיא והדמויות הלכו אתי עוד זמן מה"

"הסיפור על סבתך שהמתינה לך בפתח ביתה הלבן הקטן, עורר בי קנאה רבה. מעולם לא ראיתי את סבתי, לא הכרתי אותה, רק שמעתי שהגיעה לארץ לראותני: התינוקת של הבת שעזבה את ארצה ומשפחתה והגיעה לפלשתינה לבנות בה את ביתה.
סבתא הביטה בי, ואז הודיע הרדיו שמלחמה עומדת לפרוץ תוך מספר שעות ובחיפה ממתינה הספינה האחרונה בדרכה לאירופה. סבתי מיהרה לעזוב כדי לחזור למשפחתה שנותרה בפולין ומאז נעלמו עקבותיה ועקבות משפחתה בטרבלינקה.
אכן, כמו שכתבת ענת: "אי אפשר לנתק את האמת מהדמיון להרחיק את המציאות מההמצאה ולהפריד את מה שהתרחש באמת, ממה שלא ידעתי והשלמתי בעצמי".
הסיפור של משפחתך מתחיל בשלהי 1912-13, כשמדינות הבלקן צמצמו את שליטת האימפריה העות'מאנית בבלקן והיה חשש ששאר מדינות האזור, שלהן הסכמים זו עם זו יפתחו במלחמה. ואכן, ב-1914 נרצחו יורש העצר האוסטרו -הונגרי ורעייתו, ואוסטרו-הונגריה הכריזה מלחמה על סרביה…
ברבות השנים פרצה מלחמת העולם השנייה.
מכאן ואילך נפרש סיפור משפחתך, כסיפורן של משפחות רבות באירופה… וכסיפורה של משפחתי כנראה… הוריי עלו ארצה בשנות השלושים כחלוצים והותירו את משפחתם על אדמת פולין.
כתבת את ההיסטוריה של יהדות אירופה, היית סופרת המחיה את קורות משפחתך באופן כה נוגע ללב… איך ידעת וחשת את חייהם, את אהבתם, את כאבם ואת רגשותיהם ותיארת אותם באופן כה נוגע ללב.
סיכמת בסיפור המרתק את התהליכים ההיסטוריים שאירעו באירופה וחוללו את השקפות העולם המחרידות ואת המלחמות הנוראות שטלטלו את אירופה בכלל ואת היהדות בפרט.
השארת בי ערגה למה שאבד לי ולא הכרתי. ואז אימצתי לי את משפחתך כמשפחה שוודאי הייתה לי ונכחדה."

"בוקר טוב
סיימתי לקרוא את הספר המעולה של ענת "אולי בכל זאת"
הספר מומלץ ביותר לקריאה ,השליטה בשפה , כושר הביטוי, הנושא, הכל יחד חוברים לחוויית קריאה שאסור להפסיד.
אתמול סיימתי את הספר של ענת ,לקחתי לי זמן למחשבה ועכשיו אני כותבת את רשמי.
אולי בכל זאת – Anat Geri Lackrif
אני מאד שמחה שהתגברתי על הקושי הטכני, הספר כבד פיזית ואצלי זה גורם חשוב, אני מאד שמחה שקראתי את הספר כי ענת חברת פייסבוק מוערכת על ידי ורציתי לכבד אותה בקריאת הספר. כי הספר הוא יצירה ובלי חוות דעת של הקורא אין היצירה גמורה.
אני מחלקת הספר לשניים ,החלק הראשון שבו המחברת מציגה לפנינו את הגיבורים, כקוראת למדתי לחבב אותם, הרגיש לי אמפטיה, אבל משהו לא סחב אותי שם והיו רגעים שהייתי צריכה להכריח את עצמי להמשיך ולקרוא וטוב שכך,
החלק השני מצוין ,עומד בפני עצמו כספר כסיפור, קולח ומפצה על הקושי שנוצר אצלי בחלק הראשון.
כן אני ממליצה לקרוא את הספר הכתוב נהדר מזכיר לי ספרים טובים אחרים שקראתי וענת בהחלט באותה משבצת, ספרים שחיכינו להם בתור בספריה או מיהרנו לרכוש בשבוע הספר.
כן אמרתי ואני חוזרת שוב : על הספר הזה עוד ידובר.
תודה לך ענת."

"גמרתי היום לקרא ספר יפהפה של ענת גרי-לקריף ,
דרך הכתיבה, התיאורים שהיו כל כך חיים , מרגשים והכניסו אותי לתוך חייה המרתקים של משפחה . יכולתי לראות, להריח
לגעת , להרגיש. קשה היה לי להיפרד מכל פרק
שגמרתי. מחכה בקוצר רוח להמשך.
תודה לך ענת , על החוויה המרגשת, על השיתוף."

"ענת יקרה,
בספרך אולי בכל זאת , פרשת בכישרון רב, מסע החיים של סבתך פרידה, אישה מרשימה, אצילית, אמיצה, חכמה וזקופת קומה.
תיארת ברגישות יוצאת דופן ובכתיבה סוחפת תקופת חיים חשוכה, מלאת אימה מול הנאצים. הצלחת לתאר מסכת עמוקה, מרתקת ושובת לב. מצאתי קווים מקבילים רבים מהעבר של בני משפחתי. הסיפורים האישיים שונים כמובן. אכן, סבי וסבתי מצד אימי גרו בשכנות למשפחת שפיצר בפרייביצה שבסלובקיה. את סופרת נפלאה, הצלחת לתעד וזו שליחות, למען הדורות הבאים, תודה מקרב לב
ממתינה לספרך הבא"

"רומן מתח מרתק, אי אפשר לעזוב את הספר. העשרת אותי בהמון רגש וידע. כל תלמיד צריך לקרוא את הספר.
תודה גדולה. שמי גבריאלה צוראל ואני ממודיעין.
בהצלחה בספרים הבאים."

""אולי בכל זאת " הוא ספר הביכורים של ענת גרי לקריף. מרגע שהתחלתי לא יכולתי להפסיק לקרוא- הספר סוחף והכתיבה הקולחת הכניסה אותי למקום ולזמן העלילה וממש הרגשתי שאני נמצאת בבודפשט של תחילת המאה העשרים .כמעט הרחתי את ריחות המקום נשאבתי אל הספר ורק חיכיתי להתפנות ולהמשיך לקרוא בכדי למלא את סקרנותי להמשך הסיפור. הסיפור הוא עצוב מאד ומספר את מסע החיים של פרידה ( סבתה של ענת) את הישרדותה בתקופת השואה כשהיא מגדלת לבדה את בנה היחיד טיבי. הספר כתוב בכישרון רב וברהיטות יחד עם שמירה על העובדות ההיסטוריות המלמדות על תולדות המשפחה לאורך כמה דורות משלהי ימי הקיסרות האוסטרו הונגרית בעיירה קטנה בצ'כוסלובקיה, דרך תלאותיה בהונגריה בשנות המלחמה ועד העלייה לארץ ישראל. הספר מומלץ בחום- רומן מהשורה הראשונה הן בתוכן והן בכתיבה. ועתה בנימה אישית ! ענת חברתי היקרה , הצלחת לרגש ולסחוף אותי בספרך. זכיתי להכיר את סבתא פרידה ז"ל. אישה מדהימה וטובת לב. במשך קריאתי את הספר ראיתי לנגד עיני את עיניה הכחולות היפות ולא יכולתי שלא להתרגש ואף לדמוע. חזרתי השבוע מנסיעה לפולין וביקרתי במחנה אושוויץ. לא היה קל לפגוש פנים מול פנים מקומות שידוע כי השקט שלהם בקול רם זועק. הנפש מתהפכת עם הסיפורים ובראש מתרוצצים דמיונות וחזיונות והמחשבה המקוממת על איך ולמה ? יום השואה מתקרב – והשנה יותר מתמיד אני חשה כאב עצום והזדהות עם המשפחות שיקיריהם נספו בשואה. יהי זכרם ברוך !"

"יפה, מרגש ומדויק ! חשתי אותן תחושות כשקראתי את הספר. ענת כותבת נפלא ומתוך הכתוב מרגיש כאילו נמצאים בתוך העלילה."

"ענת יקרה, אני מתארגנת לנסיעה, לכן אכתוב לך בקצרה: סיימתי לקרוא את ספרך. התרגשתי עד דמעות . הסיפור חשוב ומרתק והשאיר בי רושם רב והמון תובנות על החיים. כתבת אותו בשפתך העשירה כציור. והקריאה קולחת כמים. אין ספק כי הוא ספר חשוב. ואת סופרת בחסד. מודה לך על הזכות. "

"סיימתי לקרוא את הסיפור של סבתא פרידה, דוגמא למופת! כתוב בצורה יוצאת מהכלל. מומלץ ביותר!"

"הספר שווה קריאה ונוגע ללב!"

"תודה רבה על הספר שנתת לי. מזמן לא התרגשתי כך.
נא מסור את הערכתי ותודתי לענת

אני משוכנע שיהיו עוד מהדורות ולכן כהכנה למהדורה נוספת תסתכל בעמוד 167 שורה אחת לפני סוף הדף כיצד נרשם שמו של "גזה" (גזע בטעות)
שוב תודה היה מדהים"

אילן רגב  5.3.18

קראתי אותו בנייר (מודפס) והייתה לי חוויה מעולה

ואני לא אומר את זה בדרך כלל

"ממליצה מכל הלב על הספר 'אולי בכל זאת' של ענת גרי לקריף.ספר מרתק שמכניס בצורה נהדרת את הקורא לתוך משפחה ומחבר בקלות את הקורא למצבים הקשים והמיוחדים שנתקלו בהם בני המשפחה. סיפור קולח ומרתק."

"את העמודים האחרונים קראתי לאט לאט שלא יגמר…."

"שבוע טוב ענת
קניתי ממך את הספר 'אולי בכל זאת'.
התחלתי לקרוא בו. נסחפתי לקריאה וסוף סוף נהניתי מקריאת ספר.
שפה יפה, רהוטה וקולחת.
את מיטיבה לכתוב באופן מעניין ומרתק.
אני מודה לך על הספר."

"ערב טוב ענת יקרה
לצערי, אני לא מתפנה לקריאה, אלא בשבת.
בשבת האחרונה המשכתי לקרוא והיה לי קשה להפסיק, בכשרונך הצלחת לרתק אותי.
זה לא קל לרתק אותי.
הייתי מוקסמת מהשפה היפה ולעתים שירית
ופיוטית, לכן זה לא מפליא אותי, שכתבת שירים.
אכן סופרת ומשוררת בכפיפה אחת.
מחכה לשבת הבאה.

שלום ענת היקרה
עברה לי שבת נעימה עם ספרך האהוב.
פשוט התאהבתי בשפה שאת כותבת,
עברית יפה וקולחת.
אני מרותקת לספר, כי הוא כתוב כ"כ
מעניין ומושך.
אני שמחה שרכשתי את ספרך.
כל טוב יקירה
בהצלחה"

שלום ענת היקרה!

קראתי את ספרך "אולי בכל זאת".
ראשית, נהניתי מהכתיבה היפה והמהוקצעת להפליא.
שנית, כתבת באופן מרתק, שמשך אותי לקרוא.
סיפור חייה של סבתך, ז"ל, שזכתה לחיים כה ארוכים, למד אותי הרבה על החיים הקשים שהיו
לה. התרשמתי מאוד מנחישותה ואומץ לבה.
כמו כן למדתי על אביך, ז"ל, האופן שהוא הציל אותה, כשהסתער וכיסה את גופה כדי שלא יקחו
אותה. הוא ראוי להערצה, על הבגרות שהפגין, בהיותו ילד, ועל אומץ לבו.
חבל, שנפטר בגיל צעיר.
העובדה שסבתך גרה בסמוך אליך, סיפקה לך אפשרויות רבות לשוחח אתה, ולשמוע את סיפור
חייה. אשרי שזכית.
"אולי בכל זאת", הוא ספר שכתוב בחן רב ובכישרון גדול.
אמליץ לחברותי לקרוא אותו.
בהוקרה
נאווה ספראי

"ענת יקרה, סיימתי את הספר המקסים שלך, לקחתי אותו מאמא שלי וקראתי בהנאה מרובה את הסיפור שכתבת בצורה כל כך מרתקת. החיית עבורי גם סיפורם של סבי וסבתי שעלו לארץ והגיעו בינואר 40. והכי חשוב – זכית בסבתא ובאבא מיוחדים במינם, עם תכונות של עוצמה ומודעות פנימית ויחד עם זאת יכולת מדהימה לשרוד את כל המאורעות שחוו עד לעלייה לארץ. השארת אותי סקרנית לפרק ההתמודדות שלהם כאן ואני מקווה שאת כבר כותבת את הספר הזה. תודה יקרה. המשיכי ליצור כמו שרק את יודעת עם כל כך הרבה תחומים שאת נוגעת בהם. אוהבת מאוד, ליאורה."

"ענת היקרה שלום,
אז כעת אני יודע שאת הבת של "טיבי" – לימים – יעקב גרי. כאשר דיברתי עם ארנון במהלך קריאת הספר ולאחר סיום הקריאה שוחחנו על כך שבוודאי ישבת שעות ארוכות עם סבתך פרידה על מנת לתעד כל כך הרבה "היסטוריה", הוא ציין שסבתך היא זו אשר גידלה אותך.
קראתי את הספר בהנאה רבה, ויש בו לא מעט קטעים מאוד מרגשים.
עשית עבודה מדהימה! כל הכבוד!
אמליץ לחבריי לקרוא את הספר."

"היי ענת, סליחה על השעה אבל אני חייבת לשתף. סיימתי עכשיו לקרוא את הספר אולי בכל זאת. ניגשתי אליו רק לאחרונה כי הייתי צריכה לפנות עבורו את הזמן ואני כל כך שמחה שזה קרה. נהניתי מכל רגע (ואני אובייקטיבית לגמרי), הוא מעולה! קראתי וקראתי ולא הצלחתי להפסיק. הכתיבה שלך סוחפת ומרתקת והסיפור עצמו…
טוב, ידוע שהמציאות עולה על כל דמיון. ועוד דבר – נזכרתי שפעם, בתור ילדה קטנה, אמא שלי לקחה אותי ואת נאור לבקר את סבתא פרידה בבית אבות. הידיעה שזכיתי לראותה בחיים ואז לקרוא את סיפור חייה ולהיחשף לעולמה הפנימי, שבעצם אותו את כתבת ועיצבת וניסחת ובנית… בהחלט מרגש.
זהו, אז רק שתדעי שנהניתי מאוד וכבר ממליצה לאנשים לקרוא.
לילה טוב.
ועוד:
חייבת להמליץ לכל מי שקורא.
סיימתי עכשיו לקרוא את הספר "אולי בכל זאת" של Anat Geri Lackrif
ספר מעולה כל כך! נהניתי מכל רגע. קראתי וקראתי ולא הצלחתי להפסיק. הכתיבה של ענת סוחפת ומרתקת והסיפור עצמו.. טוב, ידוע שהמציאות עולה על כל דמיון.
יאללה תתחילו, תזכרו שלא תצליחו להפסיק, אני הזהרתי "

"לפני דקות ספורות סיימתי לקרוא את "אולי בכל זאת", ספר מדהים ומרגש שכתבה Anat Geri Lackrif. לא יכולתי להיפרד מהספר, נקשרתי לדמויות ולמסופר בו.
אל תפספסו סיפור של אישה, של משפחה, של תקופה, של מדינה…..שלנו
תודה ענת על סיפור מדהים"

"ענת היקרה,

זה עתה סיימתי לקרא בשקיקה את ספרך "אולי בכל זאת" וכולי נסערת מעוצמת החוויה. קראתי הרבה ספרים על זוועות המלחמות והשואה בפרט, ועל הישרדותם של ילדים ומבוגרים ותמיד נשארתי בהרגשה של כאב ואכזבה מהרוע והשפלות של המין האנושי. והנה, סיימתי לקרוא את ספרך ונותרתי אופטימית. ספרך הקרין לי אור חדש על ספרות השואה. הוא החזיר לי את האמונה במין האנושי. בכל התופת שעברו פרידה ומשפחתה ושאר יהודי הונגריה והארצות הכבושות, ניקרו בדרכה גם אנשים טובים ולאו דווקא יהודים שעזרו לה ובזכותם היא ובנה נשארו בחיים ולא נספו. קשה להאמין שברגעי האימה והמצוקה הכי קשים קרו לה כל כך הרבה נסים על ידי האנשים הטובים האלה שאף הסתכנו למענה. בכישרון רב סחפת את הקורא אל הסוף האופטימי וכמה שמחתי עם פרידה שהצליחה להגשים את חלומה לעלות לפלשתינה, למרות כל המכשולים.
ספרך פשוט מרתק וכתוב בכישרון רב. זו לא ביוגרפיה אינפורמטיבית יבשה על סבתה פרידה. זהו סיפור מתח על קורותיה של משפחה שלמה שנאבקה לשרוד את זוועות השואה. התפעלתי מהיכולת שלך לחבר את כל הקצוות של האירועים לסיפור מתח מעניין המבוסס על אירועים אמתיים שקרו לאנשים אמתיים בימי האימה של מלחמה אכזרית אמיתית;. כל כך הרבה אירועים משולבים בספר שקשה להאמין שכל כך הרבה פרידות ואסונות קרו למשפחה אחת. ובכלל את כותבת בשפה גבוהה יפה ומפליאה לתאר את הדמויות באופן שהצלחת להביא אותי להזדהות עם המצוקות ועם החלומות של הגיבורים כאילו שהם בני משפחתי שאני רוצה בטובתם. הייתי כל הזמן במתח ודאגתי לשלומם.
אהבתי את פרק הפתיחה של הספר שבו הצלחת להעביר בחן את אווירת השמחה והאופטימיות של הצעירים, שלימים הבליטה בחדות את הקונטרסט של גורלם בהמשך. הצלחת לשמור על מעגל האופטימיות. הספר מתחיל באווירה אופטימית וכך גם מסתיים.
אני מתארת לעצמי כמה אנרגיות הושקעו בכתיבה שהרי אין זה סיפור בדיוני אלא את מספרת כאן את התלאות שעברו האנשים הכי קרובים אליך וזה בוודאי סוחט רגשית אבל המעורבות הרגשית לא האפילה על היכולת שלך לכתוב את העובדות בצורה מעניינת ומותחת שמושכת את הקורא להמשיך לקרוא. כל הכבוד.
משלמדתי להכירך כשטרחת לעזור לי למצוא את הספרים וראיתי את התושייה שלך הייתי מלאת התפעלות. עשית כמיטב יכולתך לעזור ולא ויתרת עד שמיצית את כל האפשרויות. היום אני מבינה מאיפה יש לך את הדחף לעזור ולא לוותר. את מאד דומה לסבתה פרידה בתושייה שלך ואני בטוחה שגם בדברים נוספים שאני לא מכירה עדיין.
שמחתי להכירך ולהתוודע אל משפחתך באמצעות ספרך המרתק."

"רציתי שתדעי שספרך עדיין מנקר בראשי עד עכשיו. ככה זה כשאני מעורבת בספר שאני קוראת. ראי זאת כנקודת זכות נוספת."
יישר כוח

"

ספר שזכיתי בו בהגרלה לכתוב עליו סקירה, תיאור מדהים של משפחה יהודייה מתחילת המאה העשרים ועד הגעה לארץ ישראל לאחר השואה, סיפורי האהבה. הסופרת מתארת ביד אמן כל אחת מהדמויות במשפחה והסובבים אותה. למרות שהסופרת קוראת לספר על שם אחת הגיבורות, זו ששורדת את השואה עם בנה ומגיעה לישראל, ברומן עצמו מופיעות דמויות נשיות נוספות כמו אנה זו שנישאת לאחר פגישה אחת ותחילה נראה כי חייה מאושרים עם בעל שמרים עסק ולא חסר דבר בבית. אבל אז מתגלה לה שבעלה התמכר להימורים והיא זו שצריכה לכלכל את הבית ולנהל את המשפחה.
התיאור של היהודים שמנסים להשתלב בחברה ואף מתנדבים לצבא ההונגרי , וכאן הסופרת מאירה נקודה בהיסטוריה שלא ידעתי עליה, בגידת הצבא ההונגרי בחיילים היהודים ומשלוחם למחנות עבודה תחת השלטון הנאצי, האונס של הפליטות על די החיילים הרוסים המשחררים, המשך ההתעללות של השלטון הקומוניסטי בפליטי השואה ומניעת יציאתם לישראל.
אבל עיקרו של הספר הוא סיפורי האהבה, משהו שכבר לא נחווה יותר בעידן התקשורת האלקטרונית. מכתבי אהבה והציפיה להם, לחכות לדוור שמביא תשובה למכתב מאהובי או מאהובתי, לעזוב הכל לשבת ולפתוח לאט את המעטפה לקרוא בשקיקה את המכתב, היום זה לא קיים בעידן הווטסאפ.
דווקא הקטע בסיום, בו הגיבורה נותנת את המזכרת היחידה שנותרה לה מאהוב ליבה-בעלה והיא טבעת הנישואין לקצין שעזר לה בסופו של דבר נגע לליבי.

למען הגילוי הנאות, קיבלתי את הספר לפני כחודש. קראתי אותו מבלי לעצור וחשבתי, שלפני שכותבים סקירה צריך לקרוא שוב, אבל הספר נעלם. בסוף התברר שנכדתי בת ה – 14 התלבשה על הספר ועד שלא סיימה, הספר לא חזר אלי. שאלתי אותה מה דעתה ותשובתה הייתה אם יש לי עוד ספרים של הסופרת.
הספר פותח בשיר נפלא של הסופרת שהיא בראש ובראשונה משוררת ומגיעה עם סימניה שגם עליה שיר שמדבר ללב
עכשיו שסיימתי לקרוא את הסקירה תמשיכו לכם את הספר, את שלי אני לא משאיל."

"זכיתי בספר בהגרלה פה בקבוצה ואני מאוד שמחה על כך.
אתחיל בכך שקיבלתי את הספר עם הקדשה מהסופרת ועם סימניה שעליה מודפס שיר שהיא כתבה, מה שהיה כבר מאוד נחמד.
לגבי הספר, מדובר ברומן היסטורי בו אנו עוקבים אחר מהלך חייה של פרידה, סבתה של הסופרת. בסיפור אנו למדים על הוריה של פרידה, איך הכירו ומערכת היחסים ביניהם. כמו כן מסופר על אחיותיה ואחיה של פרידה, אנו למדים על כל אחד מהם, על היכרותם עם בני זוגם ומלווים אותם בתהפוכות החיים, היחסים בין בני המשפחה, האהבות, החתונות, הקשיים והאסונות.
הספר מתחיל עוד בימי האימפריה האוסטרו-הונגרית ועד לשנות החמישים שלאחר מלחמת העולם השנייה, ומלווה את הדמויות ואת התמודדותן עם המאורעות ההיסטוריים הקשים שהתחוללו בשנים אלו.
הספר מאוד מעניין, זורם ונעים לקריאה. הסופרת מצליחה להעביר את תיאורי התקופה בצורה מהימנה וקל להזדהות עם הדמויות.
לי אישית הספר גרם לחשוב על כך שכמה נורא זה שאנשים פשוטים שבסך הכל רוצים לחיות את חייהם בשלווה, לאהוב את בני זוגם ולגדל את ילדיהם בבטחה, המציאות המדינית שוללת זאת מהם. זה גרם לי לחשוב כמה ברי מזל אנחנו שאנחנו זוכים לצאת כל בוקר לעבודה, לשלוח את הילדים לבתי הספר ולגן ולשוב הביתה בסוף היום. כל-כך לא מובן מאליו כאשר לא רחוק מאתנו חיים אזרחים במציאות שונה לחלוטין
נהניתי מהקריאה וממליצה לכם לקרוא "

"שבוע טוב
סקירה על הספר "אולי בכל זאת /ענת גרי-לקריף
אני מאוד נהניתי
ממליצה בחום💖
נכנסתי לתקופת חיים אחרת.לאנה שפיצר 3 בנות.
והספר מתחיל בתקופת החיזור וההתאהבות שלהם
מתוך חמימות משפחתית ונישואין לבחיר ליבן.
ובתוך העלילה נכנסנו לאט לתוך התקופה האפילה ביותר.. "השואה" המציאות המרה טופחת על כולם. ואנו עם "פרידה" לבית משפחת שפיצר שנאבקת עם המציאות החדשה.
כולם מחליטים החלטות וכך משפיעים על כל עתידם ."מי לחיים ומי להיפך"
הכל נעלם…המשפחה החברים, החמימות, ונשארים המון געגועים למה שהיה ולא ישוב….נשאבתי לתוך הספר השנון והכתוב בבהירות בשנינות.
תודה לסופרת ענת שכתבה לי הקדשה💖💖"

"אין לי תקציר מושלם לעלות לכם לצערי כי לדעתי התקציר לא עושה חסד עם הספר. הספר מספר על אישה בשם פרידה, סבתה של המחברת. יש לי מקום חם בלב לסיפורים אמיתיים על שורדי שואה. אני דור שלישי מצד אחד ודור רביעי מצד אחר. השואה זה משהו שלעולם לא שוכחים. הספר הזה מספר את סיפורה של פרידה כמו שענת שמעה אותו מסבתה. מלווה בתמונות בסוף הספר מה שגורם להתרגשות גדולה.
שסיימתי את הספר אמרתי לענת שהיא השאירה אותי עם חור בלב. והיא סיפרה שיש ספר המשך בדרך.
אם יש משהו שהספר הזה מדבר עליו זה משפחה וחברות והצורך להילחם. מאוד מרגש, ממליצה בחום לרכוש דרך הסופרת עם הקדשה אישית. אישה מדהימה בפני עצמה."

"ממליצה בחום. כתוב בצורה מרתקת. פורש ופורט תולדות קהילות יהודיות במזרח אירופה לפני ובזמן מלחה"ע ה- 2 ובעיקר מספר תולדות משפחה מופלאה שנעים להיחשף ולהתוודע אליה, להכירה ובאמצעות הספר להרגיש חלק מהדמויות האנושיות, מעניינות, חזקות , שופעות אהבה, משפחתה של ענת."

"בוקר טוב לכולם, שלושה ימים ליווה אותי הספר "אולי בכל זאת" מאת הסופרת ענת גרי-לקריף…וואו, איזה ספר מטלטל זה היה, חבילת טישו שלמה גמרתי בגלל הספר הזה, אני חושבת שמאז הספר "מספרת הסיפורים" של ג'ודי פיקו לא הזלתי כל כך הרבה דמעות על ספר.
הסופרת מתארת בספר את חייה של סבתה – פרידה, אישה אמיצה ומיוחדת שנולדה בצ'כוסלובקיה ועברה להתגורר עם בעלה בהונגריה בזמן פרוץ מלחמת העולם השנייה…ספר על אהבה, מלחמה ואשת חיל אחת.
פרידה עברה טלטלות וייסורים רבים, הספר מתאר את חייה ואת חיי בני משפחתה לפני המלחמה ובמהלכה ובכלל את קורות יהודי הונגריה.
בשנה שעברה הייתי בבודפשט וביקרתי בהרבה מקומות שמוזכרים בספר, זה היה מצמרר, רק מלחשוב מה יהודים חוו בימים הנוראיים הללו.
אך למרות כל הרוע מסביב, מידי פעם הגיחו לחייה של פרידה אנשים טובים באמצע הדרך שכל אחד מהם היה כמו מלאך קטן ששמר עליה ועל שפיותה…ספר שחובה לקרוא ולו רק כדי להעריך את כל מה שיש לנו היום, כי אין לנו ארץ אחרת.
סקירה שלי על הספר הנפלא הזה מחכה לכם בבלוג, המשך שבוע טוב

וכך כתוב בבלוג

יצא לאור ע"י: מדיה 10, שנת הוצאה: 2016, מספר עמודים: 543, ז'אנר: פרוזה מקור/רומן היסטורי.

צ'כוסלובקיה שנת 1932.
פרידה שפיצר היא בחורה יהודייה נאה בת 23 שחיה עם משפחתה בפרייביצה, עיירה קטנה ומנומנמת בצ'כוסלובקיה.
העלילה נפתחת באביב של אותה שנה, באותו הזמן החלו תחרויות ברחבי אירופה כדי להתכונן למכביה הבאה.
בתחנת הרכבת המקומית פוגשת פרידה את בנדי, בחור הונגרי צעיר שהגיע עם חבריו לעיר בשביל התחרויות.
בנדי שאינו דובר צ'כית נעזר בפרידה שדוברת הונגרית והיא מזמינה אותו להתארח בביתה ולבלות עם משפחתה, מהר מאד נקשרת נפשו של בנדי בנפשה של פרידה טובת הלב.
פרידה ובנדי נאלצים להפרד לאחר שחגיגות הספורט מסתיימות וכל אחד מהם חוזר לשגרה שלו, פרידה לעבודתה כתופרת ובנדי חוזר ללימודי החייטות שלו אך הגעגועים שלהם קשים.

"החיים נמשכו כמו תמיד וכרגיל, יום רדף יום. כלפי חוץ שגרה, אך בפנים, בתוך תוכי נפשה נצרבה פרידה מגעגועים." (עמ' 72)

פרידה ובנדי מנהלים קשר מכתבים שנימשך שנתיים, מכשולים רבים עומדים בדרכם מעבר למרחק הגאוגרפי.
אמו של בנדי שנודעה תמיד כאשה קשה ודעתנית לא אהבה כלל וכלל את הקשרים בין בנה לבין הנערה מצ'כוסלובקיה ועשתה הכל כדי להפריד ביניהם אך הקשר רק התחזק.
בשנת 1935 נישאו השניים ועברו להתגורר בבית סבתו של בנדי בבנסקה ביסטריצה.
נולד להם בן מתוק בשם טיבי וחייהם נעו על מי מנוחות עד שנפתולי החיים גלגלו אותם בחזרה לצ'כוסלובקיה אבל גם שם הם לא רוו נחת לאחר שבשנת 1939 רוחות מלחמה נשבו באוויר כאשר היטלר החל להשתלט על מזרח אירופה בצעדי ענק.

"אט אט החלה עניבת החנק להתהדק סביב צווארה של צ'כוסלובקיה, שהייתה עד אז מדינה דמוקרטית ועצמאית. היטלר החל בכיבוש האכזרי, והיה זה כמו נורתה יריית הפתיחה למדינות האזור לפעול, כי הרשות נתונה." (עמ' 236)

לאחר שבנדי מקבל צו גיוס כדי לעזור לצבא ההונגרי במלחמה נגד גרמניה, נאלצים פרידה ובנדי לשוב לבודפשט עם בנם הקטן ומנגד אחיותיה של פרידה יחד עם בני זוגם עוברים מסע לא פשוט כדי לברוח לפלשתינה לפני שהמלחמה תגיע גם לצ'כוסלובקיה.
בנדי מתגייס לצבא ופרידה נותרת לבדה ומגדלת את טיבי בעוני נורא, נלחמת כל יום שעובר לשרוד ולטפל בבנה במסירות ובאדיקות. כשהמלחמה מגיעה גם לפתחה של בודפשט החלטות הרות גורל צריכות להיעשות ופרידה שנותרת בודדה במערכה מכיוון שעקבותיו של בנדי נעלמות באפילה, צריכה לדאוג לחייה שלה ושל בנה בכל מחיר.

"הכל היה למערבולת סוחפת, ובתוכה אבדו האנושיות, הרחמים והחמלה. את מקומם תפסו אכזריות חייתית, רוע ויצרים אפלים, שהגיחו ושינו את צלם בני האנוש והפכו אותם לברואי השטן." (עמ' 422)

האם יפגשו פרידה ובנדי לאחר סיום המלחמה ומה יעלה בגורל שאר בני המשפחה?

העלילה מתארת את חייה של פרידה וכל הסובבים אותה, אחיה ואחיותיה היפות, הוריה ואמה אנה שהייתה אישה חזקה ומיוחדת.
הרבה זמן לא קראתי ספר כל כך מטלטל ומרגש, התאהבתי בפרידה: אישה טובה, חזקה ואמיצת לב שמוכנה לעשות הכל כדי לשרוד ולהיות אם ראויה לבנה טיבי, "אשת חיל מי ימצא", אין ספק שהמשפט הזה נכתב על נשים כמוה.

ענת גרי-לקריף היא סופרת, משוררת ושדרנית רדיו לשעבר. הספר "אולי בכל זאת" מבוסס על חייה של סבתה האהובה פרידה גרו' שנפטרה בשנת 2013 בגיל המכובד 104… מומלץ בחום.

""ענת היקרה,
הלילה סיימתי לקרוא את ספרך. זה שבועיים שאני משתוקק כל לילה לזמן איכות שלי עם ספרך הנהדר.
כל-כך יפה הצלחת לתאר את האווירה בסלובקיה ובהונגריה על סמך סיפורי הסבתא פרידה. למעטים מאתנו הייתה סבתא שסיפרה מה שעבר על הדור שלה , היו שסיפרו, סיפרו קצת או לא סיפרו כלל. היו לנו "טיבי" משלנו, דור ששחרר קצת יותר סיפורים, לא הרבה. רוב סיפורייך נשמעו לי מוכרים, סופרו בוורסיה כזו או אחרת, דומה להם, גם על ידי מי מבני משפחתי שעברו תלאות דומות בסלובקיה והונגריה. ספרך החזיר אותי לילדותי בסלובקיה, שמות המקומות שהכרתי, תיאור מאכלים מוכרים על טעמם והריחות שלהם החזירו אותי לזיכרונות ילדות. לו רבים יותר מבני דורו של "אמיל ודז'ו " היו משכילים לעלות לארץ לפני פרוץ המלחמה, היו יכולים להינצל מהזוועות שמחקו דור שלם.
רבים מאתנו חיים בהרגשה שמשפחתם נמחקה במהלך המלחמה ההיא, נותק הקשר והאנשים שהיו יכולים לספר ולקשר לא חזרו…
בשנים אחרונות, יחד עם אשתי, התחלנו בחיפוש אחרי בני משפחה. כל שנה מצליחים לגלות ענף זה או אחר של דודים רחוקים שלא ידענו על קיומם, ואשר הורינו חשבו שלא שרדו. שארי הפליטה התפזרו בכל העולם ולא היה קשר ומי שיאחד. היום טכנולוגיית האינטרנט מאפשרת גישה לארכיונים שמתחילים להיפתח אחרי 70 שנה, זו עבודת נמלים, אך מעניינת והסיפוק מהאיחוד המחודש רב מאוד.
תודה על החוויה לקרוא ספר שגרם לי הנאה לא רק מהסיפור , אלא גם מהעברית היפה שהשתמשת בה."

"היי ענת פגשתי אותך ביריד הספרים האלטרנטיבי בחיפה בגן שמואל. נעצרתי ליד הדוכן שלך והשיחה בינינו קלחה.
הרעיון שיצרת ספר על קורות המשפחה שלך והשקעת בו שנתיים תמימות קסם לי וריגש אותי.
במיוחד לאור העובדה שמוצאה של משפחתי מאותם אזורים ממש.
לא היססתי לשנייה ורכשתי אותו. מתוך פרגון וסקרנות.
רק בימים אלה התפניתי לקחת לידיים את ספר עב הכרס שלך ומאז הוא לא מש מידיי.
ספר מרתק, כתוב בצורה נפלאה וסוחפת.
כל הכבוד לך ענת.
יישר כוחך!!!"

רחל זיו 8.1.17
"ענת יקרה
ברגע זה סיימתי לקרוא את ספרך: "אולי בכל זאת". הספר טלטל אותי באופן שקשה לתאר במילים. פתאום התבהרה לי התמונה של מה באמת קרה למשפחה שלי. שאלות שאני שואלת את עצמי זמן רב, ולצערי הורי נפטרו לפני שנים רבות ולא נשאר את מי לשאול: איך ומה באמת קרה.
כמובן שידעתי את העובדות לאשורן, אך התיאורים הקשים והמפורטים של חיי היומיום, הפחדים, הייסורים, הרעב, הפרידות מהאנשים הכי קרובים ואהובים, שאת כה מפליאה לכתוב ולתאר, גרמו לי להתחיל אולי להבין את הקטסטרופה האנושית שעברה עליהם ולטלטלה רגשית עמוקה.
זו פעם שלישית שאני מגיבה וכותבת לך. פעמיים במהלך הקריאה וכעת עם סיום הספר. ככל שצללתי לעומקו כך גלי ההתרגשות גברו. מקווה שהצלחתי להעביר ולו חלק מתחושותיי. עשית שליחות גדולה בכתיבת הספר. הסיפור הפרטי של המשפחה שלך הוא הסיפור של כולנו. ושוב: יישר כוחך ענת!!!"

"היי ענת
אמש סיימתי לקרוא את הספר הנפלא שכתבת ,״אולי בכל זאת״!
תודה לך על ההנאה וההתרגשות שהענקת לי באמצעות הספר הזה.
מקווה שתמשיכי לכתוב וליצור.
כל הכבוד לך !"

"אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי בשנים האחרונות.
קולח ומרתק, מרגש עד דמעות ,מעלה חיוכים מידי פעם למרות החיים הבלתי נסבלים לעיתים. שפה ברמה גבוהה עם חדירה עד הנימים הכי דקים של הנשמה.
הספר נקרא בנשימה אחת.
בקיצור יצירת מופת וחובה לכל יהודי לקרוא.
האכזבה היחידה הייתה כשהספר נגמר ורציתי לדעת מה יקרה.
מחכה בקוצר רוח להמשך.
גם נוצרה בעיה.
נתתי את הספר למישהי לקרוא ולא חזר אלי.
מצפה שיחזירו לי."

"היה לי קשה להתחיל. נבהלתי מעובי הספר, אך אני כל כך שמחה
שקיבלתי אותו לידי, לעיני, לנפשי.
התחברתי במידי לדמויות, למשפחה הנפלאה.
סיפור אהבה, הקשר בין האחיות, המסירות להורים, סיפור מלחמת העולם ה- 2,
השואה מזווית ריאליסטית ואמתית כפי שלא קראתי אף פעם.
צחקתי, בכיתי.
אני מודה לכם, לך ולענת, מסרי לה בבקשה מכתב זה.
אשמח שנדבר.
רונית
מקווה שייכתב המשך לספר זה."

"לפני זמן מה הוזמנתי לארוחת ערב אצל חברים בקיבוץ שאני גרה בו, יסעור. בעלה של חברתי עובד כטכנאי נתב פרילנס בתכניות טלויזיה שונות.
על שידה בצד עמדו שני הספרים שלך – ספר השירים והרומן עב הכרס. ואני כחובבת קריאה מושבעת מיד נמשכתי לספרים. קראתי את הכתוב בגב הכריכה ושאלתי את חברתי אם היא קראה את הספר.
"לא, רוצה אותו?" שאלה החברה. מיד השבתי לה שכן וחזרתי הביתה עם 2 ספריך.
כשפתחתי את הספר נפל מתוכו מכתב שכתבת לגיא מרוז ולאורלי, מכתב מרגש שמבקש מהם לקרוא את הספר ולתת לו מקום של כבוד בתכניתם. וראיתי את הסיטואציה – הספר נשאר באולפן מיותם, מישהו מההפקה העביר אותו לנתב ומשם הועבר אלי כחפץ שעובר מיד ליד. והמילים המרגשות והמפצירות שלך לא הגיעו ליעדן.
אני מכירה את הסיטואציה היטב כי גם אני כמוזיקאית (אני חלילנית) התראיינתי לא פעם בתכניות אירוח שונות וראיתי את שיטת "הסרט הנע" של האייטמים בתעשייה משומנת היטב ודי אטומה.
אבל הספרים, שניהם הגיעו אלי. והם הרטיטו את נימי ליבי. ראשית קראתי את ספר השירים והתרגשתי מהעדינות, הרגישות והעומק של הכתיבה שלך.
ואתמול סיימתי לקרוא את "אולי בכל זאת". איזה ספר נפלא! גם הסיפור עצמו מופלא ועולה על כל דמיון ושוב הכתיבה שלך… את כותבת מדם לבך וזה ישר חודר פנימה ומפעים. ומה שבעיני הדהד אחרי קריאת הספר היא אופטימיות מאוד גדולה באדם, ברוח האדם ובאנושיות שהתגלתה לא אחת באותם אנשים שהצילו את פרידה פשוט מפני שהם בני אדם טובים.
אז רציתי להודות לך על הספר, הרגשתי שבסופו של דבר הוא הגיע אל מי שראוי לקרוא אותו…"

"ענת יקרה
קראתי בעניין רב מאד את ספרך. הספר מתאר מארג משפחתי רחב ביותר,
הווי חיים, עיסוקים ומקצועות שנכחדו מהעולם, עתות שלום נינוחות ועתות מלחמה
סוערות. נראה שאז הכל היה כל כך פשוט והחיים זרמו להם…

את מתארת בצורה רהוטה, מרתקת ובהירה את תולדות משפחך לאורך תקופה.
האווירה בספר הזכירה לי מאד את בית הורי (אמא מסלובקיה) במנהגים, בתרבות,
ובכלל בהלך הרוח של אותה תקופה.

סבתך פרידה היא גיבורה אמיתית. מצליחה לשרוד את התקופה הנוראה ובתוך
גיהינום זה לגדל ולטפח בן שהפך להיות ילד מפותח, נבון, סקרן ואינטליגנטי מאד
לגילו, וכל זאת בתנאים שאין לתאר קשים מהם. אשה חזקה, שלא נכנעת לכל המשברים
אשר פוקדים אותה. אחוד האירועים מכמירי הלב היה היום בו יצאה לחפש מזון עבור
בנה, ותפיסתה בידי הגרמנים ימ"ש.
גיבורה ואמיצה שפועלת בצורה

הספר מצליח לתאר בצורה מדויקת ומהימנה תקופה היסטורית אפלה, שהשפיעה
בעצם על כולם – יהודים, נוצרים, צוענים ואחרים כאחד.
בספרך אנשים מתגלים בגדולתם וגם בשפלותם ואכזריותם

מקווה שתמשיכי לכתוב את תולדות המשפוחה המופלאה שלך.

כתיבתך נהדרת. "

"היי:) אני קוראת עכשיו את הספר אולי בכל זאת, ורק באמצע הספר גיליתי שהסיפור אמיתי. חייבת להגיד לך שמזמן לא קראתי ספר שהדמויות בו הרגישו לי כאילו הם חלק ממני. נקשרתי לכל דמות ובמיוחד לסבתך פרידה. אני אמא לתאומים בני 10 חודשים וזמן מיותר אין לי כל כך, אבל, כל דקה פנויה שיש לי אני קוראת עוד עמוד, ובמקום לישון (כאימא לתאומים כל דקה חשובה) אני נשארת ערה רק כדי לקרוא עוד. תודה לך על הספר הזה, המלצתי לכל חברי בחום. בהחלט הוא נהפך לספר המומלץ שלי ."

"שלום רב ענת היקרה,
סיימתי את קראית ספרך "אולי בכל זאת", שגרם לי לחוויה כזאת, שאת באמת יקרה לי.
מההיבט הרציונלי, ספרך מאפיין ומנציח את חיי היהודים בסלובקיה ובהונגריה, בתקופה שבין מלחמות העולם ומכסה את כל השלבים והאירועים של מלחמת העולם השנייה השואה, ואף את קורות הניצולים. להערכתי ספרך הוא מפעל מונומנטלי ובעל חשיבות לדורות שזכו לא לעבור את זה על בשרם.
אפיון הדמויות הרבות והשונות כל כך, היחסים ביניהן ותגובתן לאירועים, הוא לדעתי הישג ספרותי ברמה גבוהה. הסגנון והתאמת רמת השפה העברית, כדי לבטא את עולם הערכים והנימוסים של אותם הימים, ראויים לציון ולהערכה.
אך יותר מההיבט הרציונלי (האובייקטיבי כאפשר) של ספרך, הייתי רוצה לבטא את השפעתו הרגשית עלי: הצלחת ממש "להכניס אותי לחיק משפחתך". לאורך הקריאה שמחתי איתם, כאבתי איתם ואודה – גם בכיתי איתם…
הגיעו דברים עד כדי כך, שאפילו שפטתי אותם ורציתי להוכיח אותם על הטעויות הגורליות שהם עשו (כשאני שופט, תוך ידיעת ההתפתחויות שחיכו להם בהמשך – פריבילגיה שלא היתה להם, בזמן שהם נאלצו לקחת את החלטותיהם).
יכול להיות שמהלך ההיסטוריה וקורות בני משפחתך היו כל כך קרובים ללבי, גם בגלל שאני חייתי את התקופה ועברתי אותה, אמנם באזור אחר, כשאני קצת יותר מבוגר מטיבי (המלחמה פרצה 5 שבועות לפני בר-המצווה שלי). אבי נרצח בשלב מוקדם מאוד ומאהבתה ועזרתה של אימי זכיתי ליהנות רק שנתיים נוספות. בכל זאת אני בטוח שהתרגשותי נבעה בעיקר מהתיאור הציורי והמוחשי כל כך של הדמויות בספרך, שממש הצליח להחיות אצלי את התקופה.
בסיום קריאת ספרך הדבר שהשתוקקתי לו יותר מהכל, זה ללוות את פרידה ואת טיבי בהיקלטותם בארץ ובבניית חייהם החדשים. אני מאוד מקווה שתצליחי לגייס כוחות נפשיים, כדי להמשיך את הסאגה המשפחתית שלך. מאוד הייתי רוצה ללוות את המשך קורותיהם של האנשים, שבעזרת ספרך, הפכו במידה מסוימת קרובי משפחה שלי…
ענת, מגיעה לך תודה גדולה על החוויה שהענקת לי, ואני מודה לך מאוד, מאוד!"

"היי, סיימתי היום את ספרך… מרתק… הרגשתי שאני שם בתוך הסיפור… כאילו משוטטת יחד עם הדמויות, ובמיוחד, שם בבית העלמין, שביקרנו בו יחד וחווינו חוויה 'חזקה'.
מחכה להמשך…זה חייב! זה מתבקש!!"

"היי ענת. סיימתי את הספר
מדהים ומרתק. משאיר טעם של לרצות לדעת על שאר המשפחה שהגיעה לקיבוץ. אבא שלך הוא טיבי. וזה סיפור מהמם. כל הכבוד לסבתא שלך ששמרה את התמונות וסיפרה לך את הסיפור ולמחקר שעשית. שאפו."

ספרייה לאומית ארה"ב

קראתי את הספר. מקסים!! למדתי הרבה על הסבתא שלך. תמשכי לכתוב ספרים.

שבת שלום וחג שמח.
בברכה,
חיים

ענת יקרה,

רציתי לכתוב לך במספר מלים על התרשמותי העמוקה מספרך:

"אולי בכל זאת".

את הספר קראתי בנשימה עצורה, והוא הותיר בי את חותמו באופן עמוק ומשמעותי ביותר.
התרגשתי ביחד עמך לקרוא על כל קורות בני משפחתך, והרגשתי ממש כחלק בלתי נפרד מבני המשפחה.
השכלת לעורר לחיים את הדמויות, כך שעבורי הקוראת מהצד, החוויה הייתה יוצאת דופן!
למרות שמדובר בספר שואה, המיטיב לתאר את התקופה האפלה ביותר שלנו, 
הרי שאני רואה אותו דווקא כספר אופטימי, ומלא תקווה.
אני חושבת שהוא ספר חובה לכל בית.
סקרנית כבר עכשיו לקרוא את המשך קורותיהם של בני משפחתך…
מאחלת לך אף פעם לא להפסיק לכתוב,
ותודה על חוויה בלתי נשכחת,
ממני,

אורלי כץ (בתו של זאב טל)

זה אחד המקרים בהם אני יכולה לפרגן לבת הקרייה שהיא גם חברתי!
סיימתי בנשימה עצורה ומוצפת דמעות את ספרה המדהים של ענת גרי-לקריף "ואולי בכל זאת".

יקרה שלי, הענקת לי חוויית קריאה עזה ומרגשת. תבורכנה ידיך וראשך הנפלא.

מחכה בכיליון עיניים לספר הבא.

וואו, וואו, וואו….
סיימתי את הספר בנשימה עצורה ומוצפת דמעות.
הענקת לי חוויית קריאה עזה ומרגשת. תבורכנה ידיך וראשך הנפלא.
מחכה לספר הבא.

יקירתי,

סיימתי את הספר בחג.
תודה תודה תודה.
איזה כיף שהספקת להביא לי אותו.
ספר מקסים, סיפור מרגש מאוד וכתיבה מצוינת.

במהלך הקריאה ממש ראיתי את הסיפור למול עיניי.

מחכה להפקה הוליוודית🤩.

קראתי וסיימתי בתוך כמה ימים ונשארתי עם חצי תאוותי בידי.
הספר הסתיים אך הסיפור לא תם. מחכה בקוצר רוח לספר ההמשך.

היי ספר מצויין קראתי ואהבתי. גם רכשתי אותו לספריה. מומלץ מאוד.

ברצוני להמליץ על הספר "אולי בכל זאת", הספר קריא ומאד מעניין, לא יכולתי להפסיק לקרוא אותו, הכתיבה טובה וקולחת, הנושא כמובן קשה, אבל לא יכולתי להניח את הספר מידי. שווה ממש. ריבי.

סיימתי לפני כמה דקות לקרוא את הספר "אולי בכל זאת". אשריה של הכותבת שזכתה לכתוב בצורה כל כך רהוטה, מדויקת ומאלפת, את קורותיה של סבתה ומשפחתה (לצערי מעולם לא ידעתי סבא וסבתא כי כולם נספו בשואה).
מצאתי כל כך הרבה דברים דומים בקורותינו:
אבי, יליד הגבול בין צ'כיה לסלובקיה. בלידתו – הונגריה בקיסרות האוסטרו־הונגרית.
אמי, ילידת בודפשט.
השנים, אותן שנים.
אבי למד רפואה בוינה, חי באיטליה של מוסוליני וכרופא חזר להונגריה כדי להינשא לאימי, שהייתה צלמת במקצועה.
המדהים הוא, שגם הורי יצאו באוגוסט 1939 מבודפשט לורנה שבבולגריה, והפליגו לפלשתינה באותה אונייה שבה הפליגו מורנה, בני משפחתה של פרידה. אונייה בשם רודניצ'אר שהייתה האונייה היחידה שהביאה מעפילים לארץ ישראל ארבע פעמים. משפחתה של פרידה הפליגה בהפלגה השלישית והוריי בהפלגה הרביעית, חודשיים אחריהם.

גם השמות של בני המשפחה ושמות המאכלים מזכירים לי את בית הוריי.   
בקיצור, לא יכולתי שלא לקרוא את הספר.
תודה על החוויה

לאחרונה נתקלתי בספרייה בספרך "אולי בכל זאת" ספר מצויין . נהניתי מכל רגע שקראתי בו. עם העברית המשובחת שכתבת בה את הספר. הסיפור המעניין והמרגש של סבתך ומשפחתה. יישר כח. ספר נפלא.

הייתי חייבת לשתף אותך בחווית הקריאה שלי כי כל כך נהניתי ממנו. את כותבת נפלא.

בוקר טוב.

הבוקר סיימתי את הקריאה של הספר "אולי בכל זאת".

מלאת הערכה על המבצע המדהים. כל הכבוד !!!

ספר מיוחד המשלב סיפור אישי ותאור רחב של התקופה. אני, שחייתי בקיבוץ של ניצולים מהונגריה, נחשפתי לסיפורים… ואת הצלחת להעמיק את החוויה.

תודה רבה.