עוד קו אחד

ליעל ניר

כָּל הַלַּיְלָה אוֹתָךְ אָז חָלַמְתִּי

בָּאָה וּמִתְרַחֶקֶת כְּמוֹ צֵל

וּבַכַּר הַדְּמָעוֹת שֶׁהִסְפַּגְתִּי

ולֹא קָרְאוּ אֶל לִבֵּךְ לְהִשָּׁאֵר.

בַּחֲלוֹמִי אֲנִי הוֹלֶכֶת אַחֲרַיִךְ 

וּבוֹכָה וּבוֹכָה כִּי אֵינֵךְ.

כְּמוֹ צִפּוֹר הַמְּחַפֶּשֶׂת מָנוֹחַ, 

לְרַגְלַיִם עֲיֵפוֹת וְלֵב כָּבֵד

בְּתוֹךְ צִפּוֹר בַּרְזֶל אַתְּ טָסָה בְּלִי נוֹעַ,

אֶל מָקוֹם אַחֵר, אוּלַי בּוֹדֵד.