אם אין ים אתה לא קיים

מבראשית, היה כדור הארץ רק מים. מהים התחיל הכל. שם נולדו החיים הראשוניים, במעמקי הים, היכן שלא רואים, כמו ברחם אישה. וכשיצאנו ליבשה התחלנו לשכוח את העריסה הראשונה, דמיינו שאנחנו כל יכולים. במרוצת השנים התחלנו לזלזל בים. הפכנו אותו למזבלה, והים סופג ומחריש עד שמגיעים מים עד נפש והוא זועם, כצונאמי ענק שמציף ערים שלמות. לא צריך ולא כדאי להרגיז את הים. עם הים אפשר להתיידד, את הים אפשר לאהוב.

את הים אפשר אף לשנוא, אך לעולם אין לזלזל בו. כל מי שאוהב את הים, הים משיב לו באהבה. הוא מפרנס, מרענן ומשפיע רוחנית ונפשית. אנחנו דומים לים. יש בנו מצולות, יש בנו שקט ושלווה. יש בנו סערות ומערבולות. לפרקים, אנחנו גועשים ומציפים וגולשים מעבר, ויש שאנחנו על מי מנוחות.
הים יכול להיות מים וחול. הוא יכול להיות מחשבות עמוקות, מצולות הנפש.

אל הים הכל זורם אך ממנו מתנפצים הגלים החוצה.
ובמקורות נאמר: 'כל הנחלים זורמים אל הים אך הים אינו מתמלא.'
(מדברי אירית וייסמן מינקוביץ בפתיחת התערוכה).