סיפור דרך

בסוף שנת 2019, טרום פרוץ מגיפת הקורונה וכאשר השמיים של העולם עוד היו פתוחים, הדרכים חופשיות והתכניות היו קבועות ורשומות בלוח השנה, פנתה אלי הציירת Nirit Ovadia והציעה לי להשתתף בפרויקט "סיפור דרך ".
נירית ספרה על המיזם שלה, פרויקט ייחודי שבו אמנים בתחומי הציור, איור, צילום ופיסול, יחברו למשפחות שאחד מבניהן נפגע, נפצע או נהרג בתאונת דרכים…
במסגרת זו הכרתי משפחה מיוחדת, יפה, אוהבת ועצובה מאוד, משפחת שטרן שאיבדה את בנה מתניה.
בפגישה איתם נחשפתי לסיפור המקרה העצוב והכואב ויצרתי בצילום את ההנצחה שלי…
למתניה ז"ל היתה אהבה מיוחדת לא"י. הוא היה שבוי בקסמה, אהב לתור בנופיה, ואף רעה צאן על גבעותיה. לימים, כאשר היה למורה לשל"ח נהג לומר שהפך ל"רועה ילדים"… כמו רועה המוביל את עדרו אל באר מים חיים ואל האחו הפורה, כך הנהיג מתניה את הנערים אל אורח החיים שבו האמין…

מתוך דבריה של נירית עובדיה יוזמת הפרויקט ואוצרת התערוכה:
סיפורו של מתניה היה השראה לצילומיה של ענת גרי לקריף, צלמת שגם היא מחוברת לטבע, ואוהבת להנציח פיסות ממנו בעדשת מצלמתה.
מבין הצילומים הרבים שעשתה, בחרה ענת באחד שמעביר את המסר "במותו חצה את השער והותיר מאחור את הסמלים שייחדו אותו…את מקל הרועים המסמל את החיבור לאדמה ולצידו הטלית המסמלת את החיבור לעולם הרוח והאמונה… למרות שקיומו הפיזי של מתניה חסר מן העולם, נותרה מורשתו כדרך נצחית לילדיו ולתלמידיו, מרחפת מעל, ומשם מנחה אותם ללכת בדרכו"

התערוכה נפתחה במעמד האמנים ובני המשפחות השכולות והוצגה ביפו בגלריה של שמעון בוזגלו בחודשים אפריל-מאי 2022
עם סגירת התערוכה נמסר הצילום במתנה למשפחתו של מתניה למשמרת ולזיכרון עולם.
יהי זכרו של מתניה שטרן ז"ל שמור ונצור בלב אוהביו לעד.