'בין סגול ובין תכלת' 09

כִּמְעַט הָיָה שֶׁלָּךְ
אַתְּ חַשְׁתְּ בּוֹ מִתְנוֹעֵעַ,
כִּמְעַט יָכֹלְתְּ לָגַעַת
וְחַשְׁתְּ אוֹתוֹ נוֹגֵעַ
בְּתוֹכֵךְ,
טִפָּה קְטַנָּה שֶׁל בֶּן אֱנוֹשׁ,
אַךְ הַחַיִּים הָיוּ אוֹזְלִים
אָז מִתּוֹכֵךְ.
הַסְּעָרָה שֶׁבְּגוּפֵךְ הֵחֵלָּה
יַחַד עִם הַסְּעָרָה בַּחוּץ.
הַלַּיְלָה הִשְׁתַּגֵּעַ,
הַגֶּשֶׁם בִּמְחוֹל טֵרוּף
צוֹעֵק בַּחַלּוֹנוֹת
אֶת צַעֲקָתֵךְ.
רִקּוּד הַשִׁגָּעוֹן, חַיִּים וּמָוֶת,
רַעַם תִּקְווֹת מְנֻפָּצוֹת
בְּתוֹךְ נַפְשֵׁךְ.
הוּא נֶאֱבַק בַּלַּיְלָה,
רָצָה לִהְיוֹת שֶׁלָּךְ
כְּמוֹ שׁוֹמֵעַ אֶת תְּפִלָּתֵךְ
"הִשָּׁאֵר…"
אַךְ עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר
עָזַב אוֹתָךְ לְבַדֵּךְ,
וְאַתְּ לְלֹא יְכֹלֶת
לָלֶדֶת יֶלֶד אַחֵר.