ביו סגול ובין תכלת 17

לֹא תָּמִיד יְכוֹלָה

לֹא תָּמִיד,

לִפְעָמִים זֶה מִתְעַקֵּשׁ בִּי וְהוֹדֵף לַפִּנָּה

וּבְכָל זֹאת,

לֹא תָּמִיד יְכוֹלָה.

גּוֹזֶרֶת עָלַי שְׁתִיקוֹת אֲרֻכּוֹת

מִתְעַטֶּפֶת בַּדְּמָמָה,

אַחַר כָּךְ נֶחֱלֶצֶת מִמֶּנָּה

מִתְנַחֶמֶת בַּצְּעָקָה,

גּוֹבֶרֶת עַל שְׁרִיקַת הָרוּחַ

הַחוֹדֶרֶת בֵּין סְדָקַי

וּמַשְׁמִיעָה בְּעַצְמִי קוֹלוֹת נְשִׁיפָה.

וְאַחֲרֵי כָּל זֹאת,

גַּם אִם יֵשׁ נְסִיגָה,

אֲפִלּוּ אָז, וְלֹא בְּמִקְרֶה,

לֹא תָּמִיד אֲנִי יְכוֹלָה.